| 1And again the anger of the Lord was kindled against Israel and He moved David against them, saying, "Go count Israel and Judah." |
|
אוַיֹּ֙סֶף֙ אַף־יְהֹוָ֔ה לַחֲר֖וֹת בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּ֨סֶת אֶת־דָּוִ֚ד בָּהֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֛ךְ מְנֵ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וְאֶת־יְהוּדָֽה: |
| And again the anger of the Lord was kindled against Israel. I do not know regarding what. |
|
ויסף אף ה' לחרות בישראל.
לא ידעתי על מה:
|
| He moved. provoked. |
|
ויסת.
גירה:
|
| 2And the king said to Joab the captain of the host that was with him, "Go please, to and fro throughout all the tribes of Israel, from Dan as far as Beer-sheba and take census of the people, so that I may know the number of the people." |
|
בוַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־יוֹאָ֣ב | שַׂר־הַחַ֣יִל אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ שֽׁוּט־נָ֞א בְּכָל־שִׁבְטֵ֚י יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וּפִקְד֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וְיָ֣דַעְתִּ֔י אֵ֖ת מִסְפַּ֥ר הָעָֽם: |
| 3And Joab said to the king, "May the Lord your God add to the people a hundredfold of whatsoever they may be, and the eyes of my lord, the king may see it; but my lord the king, why does he desire such a thing?" |
|
גוַיֹּ֨אמֶר יוֹאָ֜ב אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ וְיוֹסֵ֣ף יְהֹוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֶל־הָעָ֜ם כָּהֵ֚ם | וְכָהֵם֙ מֵאָ֣ה פְעָמִ֔ים וְעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ רֹא֑וֹת וַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לָ֥מָּה חָפֵ֖ץ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: |
| of whatsoever they may be. כהם implies double, וכהם is twice double or fourfold. Then he continues to increase the progression up to one hundred times. Consequently, Joab’s blessing was greater than that of Moses who stated: “a thousand times what you presently are” (Deut. 1:11). Furthermore, Moses’ blessing was over a lengthy period of time while Joab’s was to take immediate effect, as it stated: “and the eyes of my Lord the king may see it.” |
|
כהם וכהם.
כהם כפלים, וכהם שני כפלים, הרי ארבעה כפלים, וכן חוזר וכופל את הכפילה, עד מאה פעמים, נמצאת ברכתו של יואב יתירה על של משה שאמר (דברים א יא): ככם אלף פעמים, ועוד, שברכתו של משה לזמן מרובה, ושל יואב מיד, שנאמר בה: ועיני אדני המלך רואות:
|
| 4But the word of the king prevailed against Joab, and against the captains of the host. And Joab and the captains of the host went out from the presence of the king, to number the people, the Israelites. |
|
דוַיֶּחֱזַ֚ק דְּבַר־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־יוֹאָ֔ב וְעַ֖ל שָׂרֵ֣י הֶחָ֑יִל וַיֵּצֵ֨א יוֹאָ֜ב וְשָׂרֵ֚י הַחַ֙יִל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ לִפְקֹ֥ד אֶת־הָעָ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵֽל: |
| 5And they crossed the Jordan, and they camped in Aroer, to the right of the city that is [situated] in the middle of the valley of Gad, and to Jaezer. |
|
הוַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיַּחֲנ֣וּ בַעֲרוֹעֵ֗ר יְמִ֥ין הָעִ֛יר אֲשֶׁ֛ר בְּתוֹךְ־הַנַּ֥חַל הַגָּ֖ד וְאֶל־יַעְזֵֽר: |
| of Gad, and a Jaezer. He began with the children of Gad since they were mighty and firm and he reasoned: If only they would fight me and hold me back. |
|
הגד ואל יעזר.
התחיל בבני גד, לפי שהם גבורים וקשים, אמר: הלואי וילחמו בי, ויעכבו על ידי:
|
| 6And they came to Gilead, and to the land of Tahtim-hodshi; and they came to Dan to the city of Jaan and round about to Zidon. |
|
ווַיָּבֹ֙אוּ֙ הַגִּלְעָ֔דָה וְאֶל־אֶ֥רֶץ תַּחְתִּ֖ים חָדְשִׁ֑י וַיָּבֹ֙אוּ֙ דָּ֣נָה יַּ֔עַן וְסָבִ֖יב אֶל־צִידֽוֹן: |
| to the land of Tahtim-hodshi. Heb. חדשי. A new settlement where there were yet few people. [He reasoned:] Perhaps in the interim David would have a change of heart and send him a messenger that he return. |
|
ואל ארץ תחתים חדשי.
מקום ישוב חדש, שאוכלוסיהן מועטין, אולי בתוך כך יתחרט דוד, וישלח אליו שליח שיחזור בו:
|
| to Dan. Among the children of Dan. |
|
דנה.
בבני דן:
|
| Jaan. Name of a place. |
|
יען.
שם המקום:
|
| 7And they came to the stronghold of Tyre, and to all the cities of the Hivites, and of the Canaanites; and they went out to the South of Judah, to Beer-sheba. |
|
זוַיָּבֹ֨אוּ מִבְצַר־צֹ֔ר וְכָל־עָרֵ֥י הַחִוִּ֖י וְהַֽכְּנַעֲנִ֑י וַיֵּֽצְא֛וּ אֶל־נֶ֥גֶב יְהוּדָ֖ה בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע: |
| 8And they had gone to and fro throughout the entire land, and they came at the end of nine months and twenty days [back to] Jerusalem. |
|
חוַיָּשֻׁ֖טוּ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֜אוּ מִקְצֵ֨ה תִשְׁעָ֧ה חֳדָשִׁ֛ים וְעֶשְׂרִ֥ים י֖וֹם יְרוּשָׁלָֽםִ: |
| 9And Joab presented the sum of the number of the people to the king; And Israel consisted of eight hundred thousand valiant men that drew the sword; and the men of Judah were five hundred thousand men. |
|
טוַיִּתֵּ֥ן יוֹאָ֛ב אֶת־מִסְפַּ֥ר מִפְקַד־הָעָ֖ם אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַתְּהִ֣י יִשְׂרָאֵ֡ל שְׁמֹנֶה֩ מֵא֨וֹת אֶ֚לֶף אִֽישׁ־חַ֙יִל֙ שֹׁ֣לֵֽף חֶ֔רֶב וְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה חֲמֵשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֖לֶף אִֽישׁ: |
| sum of the number. If sum why number? And if number, why sum? Joab made two lists, a long and a short one. He said: I shall show him the short one but if he gets angry then I will show him the longer one. This is why it says מפקד which is an expression of lacking. So it is explicated in the Pesikta. |
|
מספר מפקד.
אם מספר למה מפקד, שני אנפיראות עשה, גדולה וקטנה, אמר אראנו את הקטנה, ואם יקצוף אראנו את הגדולה, לכך נאמר מפקד, לשון חסרון, כך נדרש בפסיקתא:
|
| and Israel consisted. Heb. ותהי. Their strength ebbed as that of a female. |
|
ותהי ישראל.
תשש כחן כנקבה:
|
| eight hundred thousand valiant men. Now in I Chronicles 21:5 it is written “one million, one hundred thousand.” In the Aggadah of the Amoraim [the post-Mishnaic rabbis of the Talmud] we find: R. Joshua the son of Levi said: The verses add here what they omitted elsewhere, [i.e.,] the two tribes that were not counted, for it is written in I Chronicles (2:6): But Levi and Benjamin he did not number among them; for the king’s word was abominable to Joab. Joab said, From these I can free myself by claiming that the tribe of Levi is not [to be] counted among the other tribes but from one month and above [while the other tribes were counted from ages twenty to fifty]. Now concerning Benjamin it is enough that they were diminished and [nearly] destroyed in the incident of the Concubine in Gibeah (Jud. Ch. 20). Also in the thirty-two rules [of interpretation] of R. Eliezer the son of Rabbi Yosi of Galilee we learned: One verse states that “all of Israel were one million and one hundred thousand… and Judah was four hundred seventy thousand [men],” while another verse states that “Israel consisted of eight hundred thousand… and the men of Judah were five hundred thousand.” We thus find a discrepancy of three hundred thousand between them. What is to be said concerning these three hundred thousand? Comes the third verse (in I Chron. 27:1) and clarifies “And the children of Israel after their number, the heads of father’s houses and the captains of thousands and of hundreds and their officers that served the king, in any matter of the divisions which came in and went out month by month throughout all the months of the year of each division were twenty-four thousand.” We learn from here that these three hundred thousand were written in the royal record and required no [additional] accounting. How [do we derive this sum]? Twenty-four thousand [multiplied] by twelve [tribes] totals two hundred and eighty-eight thousand leaving twelve thousand who were the rulers of Israel." |
|
שמונה מאות אלף.
ובדברי הימים (א כא ה) הוא אומר: אלף אלפים ומאה אלף, באגדת אמוראים (ילקוט שמעוני רמז קסה) מצינו: אמר רבי יהושע בן לוי, הכתובים מוסיפין כאן מה שחסרו כאן, אלו שני שבטים שלא נמנו, שכך כתיב בדברי הימים (שם פסוק ו): ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב. אמר יואב: באלו אני יכול להשמט ולומר, שבט לוי אינו נמנה במנין שאר שבטים כי אם מבן חודש ומעלה, ובנימן, דיו שנחסר וכלה בפלגש בגבעה ובשלשים ושתים מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שנינו: כתוב אחד אומר ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף, וכתוב אחד אומר ותהי ישראל שמונה מאות אלף ואיש יהודה חמש מאות אלף, נמצא ביניהם שלש מאות אלף, אלו שלש מאות אלף מה טיבן, בא הכתוב השלישי והכריע (שם כז א): ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושוטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלוקת הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה המחלקה האחת עשרים וארבעה אלף, מלמד שאלו שלש מאות אלף היו הכתובים בנימוסו של מלך, ולא היו צריכין לימנות, כיצד, עשרים וארבעה אלף לשנים עשר, הרי כאן מאתים ושמונים אלף ושמונת אלפים, נשתיירו שנים עשר אלף, הן הן נשיאי ישראל:
|
| 10And David's heart smote him after he had counted the people. And David said to the Lord: I have sinned greatly in what I have done; and now, 'O Lord, put aside please, the iniquity of your servant, for I was very foolish! |
|
יוַיַּ֚ךְ לֵב־דָּוִד֙ אֹת֔וֹ אַחֲרֵי־כֵ֖ן סָפַ֣ר אֶת־הָעָ֑ם וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־יְהֹוָ֗ה חָטָ֚אתִי מְאֹד֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִֹ֔יתִי וְעַתָּ֣ה יְהֹוָ֔ה הַֽעֲבֶר־נָא֙ אֶת־עֲוֹ֣ן עַבְדְּךָ֔ כִּ֥י נִסְכַּ֖לְתִּי מְאֹֽד: |
| 11And David rose up in the morning; and the word of the Lord came to Gad the Prophet, the seer of David, saying: |
|
יאוַיָּ֥קָם דָּוִ֖ד בַּבֹּ֑קֶר פ וּדְבַר־יְהֹוָ֗ה הָיָה֙ אֶל־גָּ֣ד הַנָּבִ֔יא חֹזֵ֥ה דָוִ֖ד לֵאמֹֽר: |
| 12"Go and speak to David, 'So says the Lord, "Three things I offer you, choose for yourself one of them, and I shall do it to you". |
|
יבהָל֞וֹךְ וְדִבַּרְתָּ֣ אֶל־דָּוִ֗ד כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה שָׁלֹ֕שׁ אָנֹכִ֖י נוֹטֵ֣ל עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֥ אַֽחַת־מֵהֶ֖ם וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ: |
| three things I offer you. One of three. The same with “with two you shall become my son-in-law” (I Sam. 18:21), [where the intent is] with one of two. |
|
שלש אנכי נוטל עליך.
אחת משלש, וכן (שמואל-א יח כא): בשתים תתחתן בי היום, באחת משתים.
|
| three things I offer you. Coinciding with the three that you wished [lit. placed] upon Saul: “the Lord will smite him; or his day will come and he will die; or, he will go down to war and perish” (I Sam. 26:10). |
|
שלש אנכי נוטל עליך.
כנגד שלש שהטלת על שאול, (שם כו י): כי אם ה' יגפנו, או יומו יבא ומת, או במלחמה ירד ונספה.
|
| 13And Gad came to David and he told him, and he said to him, "[Do you prefer] that seven years of famine in your land shall come upon you? Or three months that you shall flee before your oppressor while he pursues you? Or, that there be three days pestilence in your land? Now know and consider what I shall reply to Him that sent me. |
|
יגוַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֡וֹ הֲתָב֣וֹא לְךָ֣ שֶֽׁבַע שָׁנִ֣ים | רָעָ֣ב | בְּאַרְצֶ֡ךָ אִם־שְׁלֹשָׁ֣ה חֳ֠דָשִׁים נֻסְךָ֙ לִפְנֵֽי־צָרֶ֜יךָ וְה֣וּא רֹדְפֶ֗ךָ וְאִם־הֱ֠יוֹת שְׁל֨שֶׁת יָמִ֥ים דֶּ֙בֶר֙ בְּאַרְצֶ֔ךָ עַתָּה֙ דַּ֣ע וּרְאֵ֔ה מָה־אָשִׁ֥יב שֹׁלְחִ֖י דָּבָֽר: |
| 14And David said to Gad; "I am greatly oppressed; let us fall now into the hand of the Lord; for His mercies are great; but into the hand of man let me not fall." |
|
ידוַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד נִפְּלָה־נָּ֚א בְיַד־יְהֹוָה֙ כִּֽי־רַבִּ֣ים רַֽחֲמָ֔יו (כתיב רַֽחֲמָ֔ו) וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽלָה: |
| I am greatly oppressed. Even the least of them is very harsh. |
|
צר לי מאד.
הקטנה שבהם קשה מאד:
|
| hand of the Lord. Pestilence, but not sword or famine, for it, too, is [partially] in the hands of the wealthy who store produce. Rabbi Alexandri said: David said, If I should choose the sword, the Israelites would then say that he depends on his mighty warriors that he will not die and only others will die. If I should choose famine they will say he depends on his wealth. Let me therefore choose pestilence in which all are equal. |
|
נפלה נא ביד ה'.
הדבר, ולא החרב והרעב, שגם הוא מסור לעשירים אוצרי פירות אמר רבי אלכסנדרי: אמר דוד, אם אני בורר לי החרב עכשיו, ישראל אומרים הוא בוטח בגבוריו, שהוא לא ימות והאחרים ימותו, ואם אני בורר הרעב, יאמרו בוטח הוא בעושרו, אברר לי דבר שהכל שוין בו (ראה ילקוט שמעוני רמז קסה):
|
| 15So the Lord sent a pestilence upon Israel from the morning until the appointed time; And there died of the people from Dan to Beer-sheba seventy thousand men. |
|
טווַיִּתֵּ֨ן יְהֹוָ֥ה דֶּ֙בֶר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵהַבֹּ֖קֶר וְעַד־עֵ֣ת מוֹעֵ֑ד וַיָּ֣מָת מִן־הָעָ֗ם מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ: |
| from the morning until the appointed time. From the time when the daily burnt offering was slaughtered until its blood was sprinkled. |
|
מהבקר ועד עת מועד.
(תרגום:) מעידן דמתנכיס תמידא ועד דמתסק:
|
| 16And the angel stretched out his hand toward Jerusalem to destroy it, and the Lord regretted the evil, and he said to the angel that destroyed among the people, "It is enough; now stay your hand." And the angel of the Lord was by the threshing-floor of Aravnah the Jebusite. |
|
טזוַיִּשְׁלַח֩ יָד֨וֹ הַמַּלְאָ֥ךְ | יְרֽוּשָׁלַםִ֘ לְשַׁחֲתָהּ֒ וַיִּנָּ֚חֶם יְהֹוָה֙ אֶל־הָ֣רָעָ֔ה וַ֠יֹּאמֶר לַמַּלְאָ֞ךְ הַמַּשְׁחִ֚ית בָּעָם֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֚ךְ יְהֹוָה֙ הָיָ֔ה עִם־גֹּ֖רֶן הָאֲרַ֥וְנָה (כתיב הָאֲוַ֥רְנָה) הַיְבֻסִֽי: |
| The Jebusite. He was the commander of the citadel of Zion, which was called Jebusite. |
|
היבוסי.
שר מצודת ציון היה, ששמה יבוסי:
|
| 17And David said to the Lord when he saw the angel that smote among the people, and he said, "Behold I have sinned, and have acted iniquitously; but these sheep, what have they done? I beg that Your hand be against me, and against my father's house." |
|
יזוַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יְהֹוָ֜ה בִּרְאֹת֣וֹ | אֶֽת־הַמַּלְאָ֣ךְ | הַמַּכֶּ֣ה בָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֚י חָטָ֙אתִי֙ וְאָנֹכִ֣י הֶעֱוֵ֔יתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשֹ֑וּ תְּהִ֨י נָ֥א יָדְךָ֛ בִּ֖י וּבְבֵ֥ית אָבִֽי: |
| 18And Gad came to David on that day, and said to him, "Go up to erect an altar to the Lord in the threshing-floor of Aravnah the Jebusite." |
|
יחוַיָּבֹא־גָ֥ד אֶל־דָּוִ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ עֲלֵה֙ הָקֵ֚ם לַֽיהֹוָה֙ מִזְבֵּ֔חַ בְּגֹ֖רֶן אֲרַ֥וְנָה (כתיב אֲרַ֥נְיָה) הַיְבֻסִֽי: |
| 19And David went up according to the word of Gad, as the Lord had commanded. |
|
יטוַיַּ֚עַל דָּוִד֙ כִּדְבַר־גָּ֔ד כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהֹוָֽה: |
| 20And Aravnah looked afar and he saw the king and his servants passing on towards him: and Aravnah went out and he bowed down to the king with his face to the ground. |
|
כוַיַּשְׁקֵ֣ף אֲרַ֗וְנָה וַיַּ֚רְא אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־עֲבָדָ֔יו עֹבְרִ֖ים עָלָ֑יו וַיֵּצֵ֣א אֲרַ֔וְנָה וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לַמֶּ֛לֶךְ אַפָּ֖יו אָֽרְצָה: |
| And Aravnah looked afar. He was hiding from the angel. So it is written (in I Chron 21:20). |
|
וישקף ארונה.
מתחבא היה מפני המלאך, כך כתוב בדברי הימים (א כא כ):
|
| 21And Aravnah said, "Why has the lord my king come to his servant?" And David said, "To acquire from you the threshing-floor, in order to build an altar to the Lord, that the plague be stayed from the people." |
|
כאוַיֹּ֣אמֶר אֲרַ֔וְנָה מַדּ֛וּעַ בָּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עַבְדּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לִקְנ֧וֹת מֵעִמְּךָ֣ אֶת־הַגֹּ֗רֶן לִבְנ֚וֹת מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם: |
| 22And Aravnah said to David, "Let my lord the king take and offer up what seems good in his eyes; behold the oxen for the burnt-offering and the threshing tools, and the [wooden] tools of the oxen for [fire] wood." |
|
כבוַיֹּ֚אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יו (כתיב בְּעֵינָ֑ו) רְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָעֹלָ֔ה וְהַמֹּרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר לָעֵצִֽים: |
| threshing tool. A wooden tool full of incisions. Now this instrument is heavy and is constantly drawn over the straw so that it chops it into feed for the animals. |
|
והמרגים.
כלי עץ מלא חריצין, וכבד הוא, ומעבירין אותו על הקש תמיד, ומחתכו להיות תבן למאכל בהמות:
|
| 23All this Aravnah the king gave to the king. And Aravnah said to the king, "May the Lord your God accept you." |
|
כגהַכֹּ֗ל נָתַ֛ן אֲרַ֥וְנָה הַמֶּ֖לֶךְ לַמֶּ֑לֶךְ ס וַיֹּ֚אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ: |
| Aravnah the king. He was the lord of the Jebusites. |
|
ארונה המלך.
שר היבוסי היה:
|
| 24And the king said to Aravnah, "No; for I will only buy it from you at a price; so that I will not offer to the Lord my God burnt-offerings [which I had received] for nothing." And David bought the threshing-floor and the oxen for fifty shekels of silver. |
|
כדוַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אֲרַ֗וְנָה לֹ֚א כִּֽי־קָנ֨וֹ אֶקְנֶ֚ה מֵאֽוֹתְךָ֙ בִּמְחִ֔יר וְלֹ֧א אַעֲלֶ֛ה לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהַ֖י עֹל֣וֹת חִנָּ֑ם וַיִּ֨קֶן דָּוִ֚ד אֶת־הַגֹּ֙רֶן֙ וְאֶת־הַבָּקָ֔ר בְּכֶ֖סֶף שְׁקָלִ֥ים חֲמִשִּֽׁים: |
| for fifty shekels of silver. Now in I Chronicles 21:25 it states: “six hundred shekels; of gold by the weight.” How can this be? He gathered fifty shekels of silver from each and every tribe which totals six hundred [silver shekels] and he presented him with silver equal to the amount of [fifty shekels] of gold. This we learned at the end of Tractate Zev. (116b). i.e., that he gathered silver in the amount of six hundred [shekels] of silver [equivalent to fifty] gold shekels. We also learned it in Sifrei. |
|
שקלים חמשים.
ובדברי הימים (שם פסוק כה) הוא אומר, שקלי זהב משקל שש מאות, הא כיצד, גבה חמשים שקלים כסף מכל שבט ושבט, הרי שש מאות, ונתן לו כסף בדמי הזהב וכן שנינו בסוף שחיטת קדשים (זבחים קטז ב): גבה כסף בשש מאות כסף בשקלי זהב. וכן שנינו בספרי. חסלת ספר שמואל:
|
| 25And David built there an altar to the Lord, and he offered up burnt-offerings and peace offerings. And the Lord was entreated for the land, and the plague was stayed from Israel. |
|
כהוַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֚ד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיֵּעָתֵ֚ר יְהֹוָה֙ לָאָ֔רֶץ וַתֵּעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: |
