Chapter 42

1Behold My servant, I will support him, My chosen one, whom My soul desires; I have placed My spirit upon him, he shall promulgate justice to the nations.   אהֵ֚ן עַבְדִּי֙ אֶתְמָךְ־בּ֔וֹ בְּחִירִ֖י רָֽצְתָ֣ה נַפְשִׁ֑י נָתַ֚תִּי רוּחִי֙ עָלָ֔יו מִשְׁפָּ֖ט לַגּוֹיִ֥ם יוֹצִֽיא:
Behold My servant, I will support him. Behold My servant Jacob is not like you, for I will support him.   הן עבדי אתמך בו.  הן עבדי יעקב אינו כמותכם כי אתמוך בו:
My chosen one. Israel is called ‘My chosen one’ ([mss.:] His chosen one) (Ps. 135:4) “For the Eternal chose Jacob for Himself.” Scripture states also (infra 45:4): “For the sake of My servant Jacob and Israel My chosen one.”   בחירי.  ישראל קרוי בחירי (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ואומר (לקמן מה) למען עבדי יעקב ישראל בחירי:
whom My soul desires; I have placed My spirit upon him. to let his prophets know My secret, and his end will be that ‘he shall promulgate justice to the nations,’ as it is stated (supra 2:3): “And let Him teach us of His ways etc.”   רצתה נפשי.  עליו נתתי רוחי להודיע נביאיו את סודו וסופו משפט לגוים יוציא שנאמר (לעיל ב) והלכו גוים רבים וגו' ויורנו מדרכיו וגו':
2He shall neither cry nor shall he raise [his voice]; and he shall not make his voice heard outside.   בלֹ֥א יִצְעַ֖ק וְלֹ֣א יִשָּׂ֑א וְלֹֽא־יַשְׁמִ֥יעַ בַּח֖וּץ קוֹלֽוֹ:
nor shall he raise [his voice]. He shall not raise his voice. It will not be necessary to admonish and to prophesy to the nations, for they will come by themselves to learn from them [i.e., from Israel], as the matter is stated (Zech. 8:23): “Let us go with you, for we have heard that God is with you.”   ולא ישא.  לא יגביה קול לא יצטרך להוכיח ולהתנבאות אל הגוים שהם מעצמם יבואו ללמוד מהם כענין שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם:
3A breaking reed he shall not break; and a flickering flaxen wick he shall not quench; with truth shall he execute justice.   גקָנֶ֚ה רָצוּץ֙ לֹ֣א יִשְׁבּ֔וֹר וּפִשְׁתָּ֥ה כֵהָ֖ה לֹ֣א יְכַבֶּ֑נָּה לֶֽאֱמֶ֖ת יוֹצִ֥יא מִשְׁפָּֽט:
A breaking reed he shall not break. Jonathan paraphrases: The meek, who are like a breaking reed, shall not break, and the poor, who are like a flickering candle, shall not be quenched.   קנה רצוץ לא ישבור.  ת"י עינותניא דאינון כקניא רעיע לא יתברון וחשיכיא דאינין כבוצין עמי (פיי כנר כבה) לא יטפון:
and a flickering flaxen wick. A wet flaxen wick, that is nearly extinguished. Their king will not rob the poor and will not break the poor and the weak.   ופשתה כהה.  פתילת פשתה לחה שקרובה ליכבות מלך שלהם לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים:
4Neither shall he weaken nor shall he be broken, until he establishes justice in the land, and for his instruction, islands shall long.   דלֹ֚א יִכְהֶה֙ וְלֹ֣א יָר֔וּץ עַד־יָשִׂ֥ים בָּאָ֖רֶץ מִשְׁפָּ֑ט וּלְתֽוֹרָת֖וֹ אִיִּ֥ים יְיַחֵֽלוּ:
Neither shall he weaken nor shall he be broken. Heb. וְלֹא יָרוּץ, like לֹא יֵרָצֵץ, he shall not be broken, “for the earth shall be full of knowledge of the Lord as water covers the seabed” (supra 11:9). And they shall obey them, as the matter is stated (Zeph. 3:9): “For then I will make the nations pure of speech etc.” That is what follows: And for his instruction islands shall long. They shall all obey his instruction.   ולא ירוץ.  כמו לא ירצץ כי מלאה הארץ דעה (לעיל יא) וישמעו להן כענין שנא' (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים וגו' וזהו לתורתו איים ייחלו כולם ישמעו לתורתו:
5So said God the Lord, the Creator of the heavens and the One Who stretched them out, Who spread out the earth and what springs forth from it, Who gave a soul to the people upon it and a spirit to those who walk thereon.   הכֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל | יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֚א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶֽאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֚ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹֽלְכִ֥ים בָּֽהּ:
God the Lord. The Master of justice and the Master of clemency.   האל ה'.  בעל הדין ובעל הרחמי':
the Creator of the heavens. First like a sort of ball of warp thread, and afterward He stretched it out as it is stated in Tractate Hagigah (12a).   בורא השמים.  תחילה כמין פקיע של שתי ואח"כ נטה אותם כדאיתא במס' חגיגה:
and what springs forth from it. And He creates what springs forth from it.   וצאצאיה.  בורא את היוצא ממנה:
Who gave a soul. A soul of life.   נותן נשמה.  נשמת חיים:
to the people upon it. To all of them equally.   לעם עליה.  לכולם בשוה:
and a spirit. of sanctity.   ורוח.  קדושה:
to those who walk thereon. To those who walk before Him.   להולכים בה.  למתהלכים לפניו:
6I am the Lord; I called you with righteousness and I will strengthen your hand; and I formed you, and I made you for a people's covenant, for a light to nations.   ואֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה קְרָאתִ֥יךָ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם:
I called you. To Isaiah He says.   קראתיך.  לישעיה הוא אומר:
and I formed you. Heb. וְאֶצָּרְךָ. When I formed you (כְּשֶׁיְצַרְתִּיךָ) , this was My thought, that you return My people to My covenant and to enlighten them.   ואצרך.  כשיצרתיך זאת היתה מחשבתי שתשי' את עמי לבריתי ולהאיר להם:
for a light to nations. Every tribe is called a nation by itself, as the matter is stated (Gen. 35:11): “A nation and a congregation of nations.”   לאור גוים.  כל שבט קרוי גוי לעצמו כענין שנא' גוי וקהל גוים:
7To open blind eyes, to bring prisoners out of a dungeon, those who sit in darkness out of a prison.   זלִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֚יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא י֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ:
To open blind eyes. who do not see My might, to take heart to return to Me.   לפקוח עינים עורות.  שאינ' רואין את גבורתו לתת לב לשוב אלי:
to bring prisoners out of a dungeon. And because their eyes will be opened, the prisoners will come out of the dungeon. Another explanation: To inform them of the exile destined to befall them, out of which they will eventually come.   להוציא ממסגר אסיר.  וע"י שיתפקחו עיניהם יצאו אסירים ממסגר ד"א לבשרם על גלות בבל העתיד' לבא עליהן שסופן לצאת ממנה:
8I am the Lord, that is My Name; and My glory I will not give to another, nor My praise to the graven images.   חאֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן וּתְהִלָּתִ֖י לַפְּסִילִֽים:
that is My Name. This is explained as an expression of Lordship and power. I must show that I am the Master. Therefore, My glory I will not give to another, that the heathens shall rule over My people forever and say that the hand of their God is powerful.   הוא שמי.  הוא מפור' בל' אדנות וכח ועלי להראות שאדון אני לפיכך כבודי לאחר לא אתן:
9The former things, behold they have come to pass, and the new things I tell; before they sprout I will let you hear.   טהָרִֽאשֹׁנ֖וֹת הִנֵּה־בָ֑אוּ וַֽחֲדָשׁוֹת֙ אֲנִ֣י מַגִּ֔יד בְּטֶ֥רֶם תִּצְמַ֖חְנָה אַשְׁמִ֥יע אֶתְכֶֽם:
The former things. that I promised Abraham concerning the exile of Egypt (Gen. 15:14), “And also the nation etc.”   הראשונות.  שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים (בראש' טו) וגם את הגוי וגו':
behold they have come to pass. I kept My promise, and now new things I tell My people, to promise them concerning a second exile.   הנה באו.  שמרתי הבטחתי ועת' חדשות אני מגיד לעמי להבטיח על גלות שנייה:
10Sing to the Lord a new song, His praise from the end of the earth, those who go down to the sea and those therein, the islands and their inhabitants.   ישִׁ֚ירוּ לַֽיהֹוָה֙ שִׁ֣יר חָדָ֔שׁ תְּהִלָּת֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ יֽוֹרְדֵ֚י הַיָּם֙ וּמְלֹא֔וֹ אִיִּ֖ים וְיֹֽשְׁבֵיהֶֽם:
His praise from the end of the earth. Perforce, when they see My mighty deeds for Israel, all the heathens (nations [Parshandatha, K’li Paz]) will admit that I am God.   תהלתו מקצה הארץ.  על כרחם כשיראו את גבורתי לישראל יודו כל העכו"ם כי אלהים אני:
those who go down to the sea. Those who embark in ships.   יורדי הים.  פורשי בספינות:
and those therein. Those whose permanent residence is in the sea and not in the islands, but in the midst of the water, they spill earth, each one of them, enough for a house, and go from house to house by boat, like the city of Venice. [As in Warsaw ed. and Parshandatha.]   ומלואו.  הקבועים בים ולא באיים אלא בתוך המים שופכים עפר כל אחד ואחד כדי בית והולכים מבית לבית בספינה כגון עיר ווניציי"א:
11The desert and its cities shall raise [their voice]; Kedar shall be inhabited with villages; the rock dwellers shall exult, from the mountain peaks they shall shout.   יאיִשְׂא֚וּ מִדְבָּר֙ וְעָרָ֔יו חֲצֵרִ֖ים תֵּשֵׁ֣ב קֵדָ֑ר יָרֹ֙נּוּ֙ י֣שְׁבֵי סֶ֔לַע מֵרֹ֥אשׁ הָרִ֖ים יִצְוָֽחוּ:
The desert and its cities shall raise [their voice]. their voice in song.   ישאו מדבר.  קול בשיר:
Kedar shall be inhabited with villages. (Connected to “The desert… shall raise.” The desert of Kedar, where they now dwell in tents, shall raise their voice and sing. It is like: And the villages with which Kedar is settled.) The desert of Kedar, where they now dwell in tents, will be permanent cities and villages.   חצרים תשב קדר.  (מוסב על ישאו) מדבר קדר שהם דרים עתה באוהלים ישאו קול וירונו (כמו והחצרים אשר תשב קדר), במדבר קדר שהם דרים עתה באהליהם יהיו ערים וחצרים קבועים:
rock dwellers. The dead who will be resurrected. So did Jonathan render this.   יושבי סלע.  המתים שיחיו כן ת"י:
from the mountain peaks they shall shout. From the mountain peaks they shall raise their voices [from Jonathan].   מראש הרים יצווחו.  מריש טוריא ירימון קליהון:
12They shall give glory to the Lord, and they shall recite His praise on the islands.   יביָשִׂ֥ימוּ לַֽיהֹוָ֖ה כָּב֑וֹד וּתְהִלָּת֖וֹ בָּֽאִיִּ֥ים יַגִּֽידוּ:
13The Lord shall go out like a hero; like a warrior shall He arouse zeal; He shall shout, He shall even cry, He shall overpower His foes.   יגיְהֹוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹֽיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר:
14I was silent from time immemorial; I am still, I restrain Myself. Like a travailing woman will I cry; I will be terrified and destroy them together.   ידהֶֽחֱשֵׁ֙יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַֽחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּֽוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם וְאֶשְׁאַ֖ף יָֽחַד:
I was silent from time immemorial. Already for a long time I have been silent about the destruction of My Temple, and always…   החשיתי מעולם.  זה ימים רבים החשיתי על חרבן ביתי ותמיד אחריש:
I am still; I restrain Myself. This is present tense. Until now My spirit has constrained Me, and from now, like a travailing woman will I cry.   אתאפק.  לשון הווה עד עתה הציקתני רוחי ומעתה כיולדה אפעה:
I will be terrified. Heb. אֶשֹּׁם, I will be terrified.   אשום.  אתבהל:
and destroy [them] together. And I will long to destroy everyone together, all My adversaries.   ואשאף.  ואתאוה להשמיד הכל יחד כל אויבי:
15I will destroy mountains and hills, and all their grass I will dry out, and I will make rivers into islands and I will dry up the pools.   טואַֽחֲרִ֚יב הָרִים֙ וּגְבָע֔וֹת וְכָל־עֶשְׂבָּ֖ם אוֹבִ֑ישׁ וְשַׂמְתִּ֚י נְהָרוֹת֙ לָֽאִיִּ֔ים וַֽאֲגַמִּ֖ים אוֹבִֽישׁ:
I will destroy mountains and hills. I will slay kings and rulers.   אחריב הרים וגבעות.  אהרוג מלכים ושלטונים של עכו"ם:
and all their grass. All their followers.   וכל עשבם.  כל הנלוים עליהם:
I will dry out. Heb. אוֹבִישׁ. This is an expression of drying, used in reference to wet things, e.g., grass and rivers.   אוביש.  ל' יובש הוא לענין דבר לח כגון עשב ונהרות:
16And I will lead the blind on a road they did not know; in paths they did not know I will lead them; I will make darkness into light before them, and crooked paths into straight ones. These things, I will do them and I will not forsake them.   טזוְהֽוֹלַכְתִּ֣י עִוְרִ֗ים בְּדֶ֙רֶךְ֙ לֹ֣א יָֽדָ֔עוּ בִּנְתִיב֥וֹת לֹֽא־יָֽדְע֖וּ אַדְרִיכֵ֑ם אָשִׂים֩ מַחְשָׁ֨ךְ לִפְנֵיהֶ֜ם לָא֗וֹר וּמַֽעֲקַשִּׁים֙ לְמִישׁ֔וֹר אֵלֶּה הַדְּבָרִ֔ים עֲשִׂיתִ֖ם וְלֹ֥א עֲזַבְתִּֽים:
And I will lead the blind. Israel, who were heretofore blind from looking to Me, I will lead in the good way, upon which they did not know to walk.   והולכתי.  ישראל שהיו עורים עד הנה מהביט אלי בדרך הטוב אשר לא ידעו להלוך בה:
I will do them. Heb. עֲשִׂיתִם [lit. I did them], I will do. So is the language of prophecy, to speak of the future as if it was already done.   עשיתים.  אעשה כן ל' נבואה לדבר על העתיד כאילו עשוי:
17They shall turn back greatly ashamed, those who trust in the graven image, who say to the molten idols, "You are our gods."   יזנָסֹ֚גוּ אָחוֹר֙ יֵבֹ֣שׁוּ בֹ֔שֶׁת הַבֹּֽטְחִ֖ים בַּפָּ֑סֶל הָאֹֽמְרִ֥ים לְמַסֵּכָ֖ה אַתֶּ֥ם אֱלֹהֵֽינוּ:
18You deaf ones, listen, and you blind ones, look to see.   יחהַחֵֽרְשִׁ֖ים שְׁמָ֑עוּ וְהַֽעִוְרִ֖ים הַבִּ֥יטוּ לִרְאֽוֹת:
You deaf ones… and you blind ones. He is referring to Israel.   החרשים.  והעורים על ישראל הוא אומר:
19Who is blind but My servant, and deaf as My messenger whom I will send? He who was blind is as the one who received his payment, and he who was blind is as the servant of the Lord.   יטמִ֚י עִוֵּר֙ כִּ֣י אִם־עַבְדִּ֔י וְחֵרֵ֖שׁ כְּמַלְאָכִ֣י אֶשְׁלָ֑ח מִ֚י עִוֵּר֙ כִּמְשֻׁלָּ֔ם וְעִוֵּ֖ר כְּעֶ֥בֶד יְהֹוָֽה:
Who is blind. among you? There is no one but My servant; he is the most blind of all of you. And the most deaf among you is like My messenger whom I send to prophesy prophecies.   מי עור.  בכם אין אחד כי אם עבדי הוא העור שבכלכם, וחרש שבכם הרי הוא כמלאכי אשר אני שולח להנבא נבואות:
He who was blind is as the one who received his payment. He who was blind among you has already received his chastisements, and he is as one who was paid all payments due him and has emerged cleansed.   מי עור כמשולם.  מי היה עור בכם כבר קבל יסוריו והרי הוא כמשולם כל תגמוליו ויוצא נקי:
20There is much to see but you do not observe, to open the ears but no one listens.   כרָא֥וֹת (כתיב רָאֹ֥ית) רַבּ֖וֹת וְלֹ֣א תִשְׁמֹ֑ר פָּק֥וֹחַ אָזְנַ֖יִם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽע:
There is much to see. There are many sights before you, and you do not observe to look at My deeds and to return to Me.   ראות רבות.  ראיות הרבה לפניכם ואינכם שומרים להביט במעשי ולשוב אלי:
to open the ears. I am busy opening your ears through My prophets, but none of you listens to My words. This is a present tense.   פקוח אזנים.  אני עסוק לפקוח אזניכם ע"י נביאי ולא ישמע איש מכם את דברי ולשון הוה הוא:
21The Lord desires [this] for His righteousness' sake; He magnifies the Torah and strengthens it.   כאיְהֹוָ֥ה חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר:
The Lord desires. to show you and to open your ears for His righteousness’ sake; therefore, he magnifies and strengthens the Torah for you.   ה' חפץ.  להראותכם ולפקוח אזניכם למען צדק ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה:
22And it is a robbed and pillaged people; all their youths are grieved, and they are hidden in dungeons; they are subject to plunderers, and none rescues [them], to pillagers, and no one says, "Return."   כבוְהוּא֘ עַם־בָּז֣וּז וְשָׁסוּי֒ הָפֵ֚חַ בַּֽחוּרִים֙ כֻּלָּ֔ם וּבְבָתֵּ֥י כְלָאִ֖ים הָחְבָּ֑אוּ הָי֚וּ לָבַז֙ וְאֵ֣ין מַצִּ֔יל מְשִׁסָּ֖ה וְאֵֽין־אֹמֵ֥ר הָשַֽׁב:
And it. This people is despised and pillaged, and the end of the section is (infra v. 25) “And they laid not to heart” all of this to say, “Why did this befall me?” (v. 24) “Who subjected Jacob to plunder?”   והוא.  העם הזה בזוי ושסוי וסוף הענין ולא ישים על לב כל זה לומר למה קראתנו זאת מי נתן למשיסה יעקב:
all their youths are grieved. Heb. הָפֵח ַבַּחוּרִים, all their youths are grieved. [Addendum: Another explanation of הָפֵח בַּחוּרִים כֻּלָם They will put themselves into snares (פַּחֵי) of the earth and into pits. [The clause,] “And they are hidden in dungeons,” proves that this is so.]   הפח בחורים כולם.  בחוריהם פחי נפש כולם, תו' ד"א הפח בחורים כולם ישימו את עצמם בפחי האדמה ובחורים ובבתי כלאים החבאו יוכיח שכן הוא:
and no one says, “Return.”. Heb. הָשַׁב, like הָשֵׁב [the imperative]. Therefore, it is not punctuated with a dagesh, but (Gen. 43:17) “That returned (הַשָּׁב) in our sacks,” is punctuated with a ‘dagesh.’   ואין אומר השב.  כמו השב לפיכך הוא רפי אבל השב באמתחתינו הוא דגש:
23Who among you will hearken to this, will listen and hear for the future?   כגמִ֥י בָכֶ֖ם יַֽאֲזִ֣ין זֹ֑את יַקְשִׁ֥ב וְיִשְׁמַ֖ע לְאָחֽוֹר:
will hearken. to pay attention to this, “Who subjected Jacob to plunder?”   יאזין.  לתת לב לזאת מי נתן למשיסה יעקב:
for the future. Who will hearken and hear something that will stand him in good stead at the end? Jonathan, too, renders: לְסוֹפָא, at the end, and likewise, every לְאָחוֹר in Scripture refers to something that is destined to be.   לאחור.  יקשיב וישמע דבר שיעמוד לו באחרונה וכן ת"י לאחור לסופ' וכן כל לאחור שבמקררא עתיד להיות הוא:
24Who subjected Jacob to plunder and Israel to spoilers? Was it not the Lord? This, that we sinned against Him, and they did not want to go in His way and did not hearken to His Torah.   כדמִֽי־נָתַ֨ן לִמְשִׁיסָּ֧ה (כתיב לִמְשִׁוסָּ֧ה) יַֽעֲקֹ֛ב וְיִשְׂרָאֵ֥ל לְבֹֽזְזִ֖ים הֲל֣וֹא יְהֹוָ֑ה זוּ חָטָ֣אנוּ ל֔וֹ וְלֹֽא־אָב֚וּ בִדְרָכָיו֙ הָל֔וֹךְ וְלֹ֥א שָֽׁמְע֖וּ בְּתֽוֹרָתֽוֹ:
This, that we sinned against Him. This is what caused the plunder and the spoiling, what we sinned against Him.   זו חטאנו לו.  זו היא שגרמה את המשיסה והבז את אשר חטאנו לו:
and they did not want. Our forefathers did not want to go in His ways.   ולא אבו.  אבותינו בדרכיו הלוך:
25And He poured out upon them the fury of His anger and the strength of battle, and it blazed upon them all around and they did not know, and it burned among them and they did not take heed.   כהוַיִּשְׁפֹּ֚ךְ עָלָיו֙ חֵמָ֣ה אַפּ֔וֹ וֶֽעֱז֖וּז מִלְחָמָ֑ה וַתְּלַֽהֲטֵ֚הוּ מִסָּבִיב֙ וְלֹ֣א יָדָ֔ע וַתִּבְעַר־בּ֖וֹ וְלֹֽא־יָשִׂ֥ים עַל־לֵֽב:
and it blazed upon them all around. I brought retribution upon the heathens ([Ms.] nations) all around so that they see and learn their lesson, like the matter stated (Zeph. 3:6f.): “I cut off nations, their towers were desolate… I said, You shall but fear Me, you shall learn a lesson…” ([This appears in certain manuscripts and in printed editions. In Nach Lublin, the reading is:] So that Israel see and learn a lesson.)   ותלהטהו מסביב.  כדי שיראו ויקחו מוסר כענין שנאמ' (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי וגו':
and they did not know. They actually did know, but they trod with their heels. They did not care to understand this and to repent of their wickedness.   ולא ידע.  יודע הוא אלא שדש בעקב לא חש להבין זאת ולשוב מרשעו:
and it burned among them. After the retribution of the heathens ([ms.] nations) around, it burned upon them themselves.   ותבער בו.  אחר פורענו' העכו"ם שמסביב בערה בעצמו: