Chapter 13

1Then the word of the Lord came to me, saying:   אוַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
2"Son of man, prophesy against the prophets of Israel who prophesy, and say to those who prophesy out of their own hearts: Hearken to the word of the Lord.   בבֶּן־אָדָ֕ם הִנָּבֵ֛א אֶל־נְבִיאֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הַנִּבָּאִ֑ים וְאָֽמַרְתָּ֙ לִנְבִיאֵ֣י מִלִּבָּ֔ם שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהֹוָֽה:
3So said the Lord God: Woe is to the mad prophets who follow their desire and what they have not seen.   גכֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה ה֖וֹי עַל־הַנְּבִיאִ֣ים הַנְּבָלִ֑ים אֲשֶׁ֥ר הֹֽלְכִ֛ים אַחַ֥ר רוּחָ֖ם וּלְבִלְתִּ֥י רָאֽוּ:
mad. Heb. הַנְבָלִים, madmen.   הנבלי'.  השוטים:
their desire. Heb. רוּחָם [lit. their spirit,] like רְצוֹנָם, their will.   רוחם.  כמו רצונם:
4Like foxes in ruins were your prophets, O Israel.   דכְּשֻֽׁעָלִ֖ים בָּֽחֳרָב֑וֹת נְבִיאֶ֥יךָ יִשְׂרָאֵ֖ל הָיֽוּ:
Like foxes in ruins. When a man comes upon a breach in a ruin, the fox flees through another breach, and it does not stand in the breach to fight.   כשועלים בחרבות.  כשיבא אדם על פרץ החורבה בורח השועל על דרך פרץ אחרת ואינו עומד בפרץ להלחם:
5You have not gone up into the breaches nor have you built a fence for the house of Israel, to stand in war on the day of the Lord.   הלֹ֚א עֲלִיתֶם֙ בַּפְּרָצ֔וֹת וַתִּגְדְּר֥וּ גָדֵ֖ר עַל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל לַֽעֲמֹ֥ד בַּמִּלְחָמָ֖ה בְּי֥וֹם יְהֹוָֽה:
You have not gone up into the breaches. You did not do good deeds so that you could prevent the evil from coming.   לא עליתם בפרצות.  לא עשיתם מעשים טובים שתוכלו לעכב את הרעה מלבא:
6They prophesied futility and false divination, those who say, 'The word of the Lord,' while the Lord did not send them, and expect their words to be fulfilled!   וחָ֚זוּ שָׁוְא֙ וְקֶ֣סֶם כָּזָ֔ב הָאֹֽמְרִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַֽיהֹוָ֖ה לֹ֣א שְׁלָחָ֑ם וְיִֽחֲל֖וּ לְקַיֵּ֥ם דָּבָֽר:
They prophesied. Heb. חָזוּ, a term for prophecy.   חזו.  לשון נבואה:
and expect their words to be fulfilled. Heb. וְיִחֲלוּ.“Now how do they expect that their words will be fulfilled?” [The word is] an expression of hope (תּוֹחֶלֶת). Some say that it is ecuydiyant in Old French, and they hoped. [Other editions read: et croiront, and they believed.] Another explanation: An expression of waiting.   ויחלו לקיים דבר.  ואיך סבורים לקיים דבריהם, לשון תוחלת וי"א איקוויירירא"ט בלע"ז, ל' אחר ל' המתנה:
7Have you not prophesied vain prophecy, and spoken false divination; yet you say, 'The word of the Lord,' while I did not speak.   זהֲל֚וֹא מַֽחֲזֵה־שָׁוְא֙ חֲזִיתֶ֔ם וּמִקְסַ֥ם כָּזָ֖ב אֲמַרְתֶּ֑ם וְאֹֽמְרִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַֽאֲנִ֖י לֹ֥א דִבַּֽרְתִּי:
8Therefore, so said the Lord God: Since you spoke falsehoods and prophesied lies, therefore, behold I am against you, says the Lord God.   חלָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה יַעַן דַּבֶּרְכֶ֣ם שָׁ֔וְא וַֽחֲזִיתֶ֖ם כָּזָ֑ב לָכֵן֙ הִֽנְנִ֣י אֲלֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
9And My hand shall be against the prophets who prophesy vanity and the diviners of lies; in the counsel of My people they shall not be, and in the roster of the house of Israel they shall not be inscribed, and to the land of Israel they shall not come, and you will know that I am the Lord God.   טוְהָֽיְתָ֣ה יָדִ֗י אֶֽל־הַנְּבִיאִ֞ים הַֽחֹזִ֣ים שָׁוְא֘ וְהַקֹּֽסְמִ֣ים כָּזָב֒ בְּס֧וֹד עַמִּ֣י לֹא־יִהְי֗וּ וּבִכְתָ֚ב בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יִכָּתֵ֔בוּ וְאֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יָבֹ֑אוּ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּֽי־אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
10Because, indeed because they misled My people, saying, 'Peace,' when there is no peace, and it is building a flimsy wall, and behold they are plastering it with daub.   ייַ֣עַן וּבְיַ֗עַן הִטְע֧וּ אֶת־עַמִּ֛י לֵאמֹ֥ר שָׁל֖וֹם וְאֵ֣ין שָׁל֑וֹם וְהוּא֙ בֹּ֣נֶה חַ֔יִץ וְהִנָּ֛ם טָחִ֥ים אֹת֖וֹ תָּפֵֽל:
and it is building a flimsy wall. And behold My people are like builders of a partition, and the prophets are plastering with daub-earth similar to lime cement, but which does not resist the rains.   והוא בונה חיץ.  והנה עמי כבונים בנין מחיצה והנביאים טחים אותו תפל קרקע הדומה לסיד ואינו מתקיים לפני הגשמים:
daub. Heb. תָּפֵל, ajo[s] tamanz in Old French, coating, layer, and others say: plastre, plaster.   תפל.  אוטומנ"ץ בלע"ז וי"א בלאשטניי"א בלע"ז:
11Say to the plasterers with daub, 'Behold, it will fall. If there will be driving rain, then you, gigantic hailstones, will fall, and a storm wind will crack [it].   יאאֱמֹ֛ר אֶל־טָחֵ֥י תָפֵ֖ל וְיִפֹּ֑ל הָיָ֣ה | גֶּ֣שֶׁם שׁוֹטֵ֗ף וְאַתֵּ֜נָה אַבְנֵ֚י אֶלְגָּבִישׁ֙ תִּפֹּ֔לְנָה וְר֥וּחַ סְעָר֖וֹת תְּבַקֵּֽעַ:
then you. Heb. וְאַתֵּנָה, like וְאֶתֵּן [the second person pronoun in the feminine plural].   ואתנה.  כמו ואתן:
gigantic hailstones. Heb. אַבְנֵי אֶלְגָּבִישּׁ, huge hailstones, and I say that because they shine as do all [crystal] hailstones, he likens them to crystal (גָבִישּׁ), which is a precious stone, as in the way that it is stated (Job 28:18): “Coral and crystal (וְגָבִישּׁ).” Our Sages (Ber. 54b) said: [They are called] אֶלְגָבִישּׁ because they [once] stood in the air over a man עַל גַב אִישּׁ, and this is Moses, our teacher, as it is said (Exod. 9:33): “and rain did not reach the earth” those that started to fall did not reach the earth.   אבני אלגביש.  אבני ברד גדולות ואומר אני לפי שהם מזהירות ככל אבני גביש (ברד) הוא מדמה אותם אל גביש שהיא אבן טובה כענין שנאמר ראמות וגביש (איוב כ״ח:י״ח) ורבותינו אמרו אל גביש שעמדו באויר על גב איש וזהו משה רבינו שנאמר ומטר לא נתך ארצה (שמות ט׳:ל״ג) אותם שהתחילו לירד לא הגיעו לארץ:
will fall. on the wall.   תפולנה.  על הקיר:
12And behold, the wall has fallen! Will it not be said to you, "Where is the plaster that you have plastered?"'   יבוְהִנֵּ֖ה נָפַ֣ל הַקִּ֑יר הֲלוֹא֙ יֵאָמֵ֣ר אֲלֵיכֶ֔ם אַיֵּ֥ה הַטִּ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר טַחְתֶּֽם:
Where is the plaster. When the calamity comes, such will be said to you: “Where is the peace that you promised?”   איה הטיח.  כך כשתבא הרעה יאמר לכם איה השלום שהבטחתם:
13Therefore, so said the Lord God: I will cause a storm wind to crack [the wall] with My fury, and there shall be a driving rain with My wrath, and gigantic hailstones with fury to destroy [it].   יגלָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וּבִקַּעְתִּ֥י רֽוּחַ־סְעָר֖וֹת בַּֽחֲמָתִ֑י וְגֶ֚שֶׁם שֹׁטֵף֙ בְּאַפִּ֣י יִֽהְיֶ֔ה וְאַבְנֵ֥י אֶלְגָּבִ֖ישׁ בְּחֵמָ֥ה לְכָלָֽה:
14And I shall demolish the wall that you plastered with daub, and I shall make it reach the ground, and its foundation will be bared, and it will fall, and you will perish in its midst, and you will know that I am the Lord.   ידוְהָ֨רַסְתִּ֜י אֶת־הַקִּ֨יר אֲשֶׁר־טַחְתֶּ֥ם תָּפֵ֛ל וְהִגַּעְתִּ֥יהוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ וְנִגְלָ֣ה יְסֹד֑וֹ וְנָֽפְלָה֙ וּכְלִיתֶ֣ם בְּתוֹכָ֔הּ וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
the wall. That is Jerusalem.   הקיר.  היא ירושלים:
15And I shall spend My fury on the wall and on those who plaster it with daub, and I shall say to you, 'The wall is not here, neither are those who plaster it.'   טווְכִלֵּיתִ֚י אֶת־חֲמָתִי֙ בַּקִּ֔יר וּבַטָּחִ֥ים אֹת֖וֹ תָּפֵ֑ל וְאֹמַ֚ר לָכֶם֙ אֵ֣ין הַקִּ֔יר וְאֵ֖ין הַטָּחִ֥ים אֹתֽוֹ:
16-The prophets of Israel who prophesy about Jerusalem, and those who envision for it a vision of peace when there is no peace, says the Lord God.   טזנְבִיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הַנִּבְּאִים֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְהַֽחֹזִ֥ים לָ֖הּ חֲז֣וֹן שָׁלֹ֑ם וְאֵ֣ין שָׁלֹ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
17Now you, son of man, direct your face toward the daughters of your people who prophesy from their own heart, and prophesy about them.   יזוְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם שִׂ֚ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל־בְּנ֣וֹת עַמְּךָ֔ הַמִּתְנַבְּא֖וֹת מִלִּבְּהֶ֑ן וְהִנָּבֵ֖א עֲלֵיהֶֽן:
18And you shall say; So said the Lord God: Woe to those who sew cushions on all armpits, and who make the veils for the head of people of every height, to ensnare souls. Will you ensnare the souls of My people and sustain your own souls?   יחוְאָֽמַרְתָּ֞ כֹּה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הוֹי֩ לִמְתַפְּר֨וֹת כְּסָת֜וֹת עַ֣ל | כָּל־אַצִּילֵ֣י יָדַ֗י וְעֹשׂ֧וֹת הַמִּסְפָּח֛וֹת עַל־רֹ֥אשׁ כָּל־קוֹמָ֖ה לְצוֹדֵ֣ד נְפָשׁ֑וֹת הַנְּפָשׁוֹת֙ תְּצוֹדֵ֣דְנָה לְעַמִּ֔י וּנְפָשׁ֖וֹת לָכֶ֥נָה תְחַיֶּֽינָה:
Woe to those who sew cushions. Heb. לִמְתַפְּרוֹת, coseres(es) in Old French, needle-women; coudre, to sew. They would sew something like small cushions and hang them on the armpits of those consulting them, and they would divine with those cushions with a false divination; and to those whom they wished, they would tell a favorable divination, and to whom they wished, they would tell an unfavorable divination.   הוי למתפרות כסתות.  קוטרא"ש בלע"ז כמין כסתות קטנות היו תופרות ותולות לנשאלים אליהם על אצילי ידיהם וקוסמות להם באותן כסתות קסם שקרי' ולמי שהם חפצות אומרות קסם טוב ולמי שרוצות אומרות קסם רע:
armpits. Heb. אַצִילֵי, aisselles in French.   אצילי.  איישיל"ש בלע"ז:
armpits. Heb. אַצִילֵי יָדַי, like אַצִילֵי יָדַיִם, as in (Hosea 12:12): “the furrows of the fields (שָׂדָי).”   אצילי ידי.  כמו אצילי ידים וכמו תלמי שדי (הושע יא):
and who make the veils. on the heads of people. They, too, are made to divine with, but I do not know what they are. Since it says (verse 21), “And I shall tear them,” I say that they are of cloth, and Jonathan renders: פַּתכּוּמָרִין, embroidered cloths over the heads of idolatrous statues, and so he renders (16:16): “mounds of striped clothing” בָּמוֹתטְלֻאוֹת covered with פַּתכּוּמָרִין “cloths of idolatrous statues.”   ועושות המספחות.  על ראשי האנשים אף הם לקסום בהם ולא ידעתי מה הם מתוך שנאמר וקרעתי אותם אומר אני שהן של בגד ויונתן תרגמו פת כומרים וכן תרגם במות טלואות מחפיין פת כומרים:
the veils. Heb. הָמִּסְפָּחוֹת, like (I Sam. 2:36): “Allow me to join (סָפְחֵנִי).” Faltres in Old French, veils, wraps, coverings.   המספחות.  כמו ספחני נא (שמואל א ב׳:ל״ו) לישאגמנ"ץ בלע"ז ויש לועזים פלטראיי"ש בלע"ז:
to ensnare souls. With them they ensnare souls for Gehinnom, for they encourage the wicked by divining favorably for them, and they discourage the righteous by divining unfavorably for them.   לצודד נפשות.  בהן הן צדות הנפשות לגיהנם שמחזיקות ידי הרשעים לקסום להם שלום ומרפות ידי צדיקים לקסום להם רעה:
Will you ensnare the souls, etc.. This is a rhetorical question.   הנפשות תצודדנה וגו'.  תמיה היא:
and sustain your own souls. Heb. לָכֶנָה, like לָכֶן, for you take reward for this and thereby earn a livelihood.   ונפשות לכנה תחיינה.  לכנה כמו לכם שאתנה נוטלות שכר על כך ומתפרנסות בכך:
19You have profaned Me before My people for fistfuls of barley and for morsels of bread to slay souls that will not die and to sustain souls that will not live, by your lying to My people, who hearken to lies.   יטוַתְּחַלֶּ֨לְנָה אֹתִ֜י אֶל־עַמִּ֗י בְּשַֽׁעֲלֵ֣י שְׂעֹרִים֘ וּבִפְת֣וֹתֵי לֶחֶם֒ לְהָמִ֚ית נְפָשׁוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְמוּתֶ֔נָה וּלְחַיּ֥וֹת נְפָשׁ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר לֹא־תִֽחְיֶ֑ינָה בְּכַ֨זֶּבְכֶ֔ם לְעַמִּ֖י שֹֽׁמְעֵ֥י כָזָֽב:
for fistfuls of barley. Heb. בְּשֳּׁעֲלֵי, like (Isa. 40:12): “Who measured water with his fist (בְּשָּׁעֳלוֹ)?” Jaloynes in Old French, double-handfuls. Another explanation: an expression of a measure.   בשעלי שעורים.  כמו מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ׳:י״ב) אונגיאלוניא"ש בלע"ז, לשון אחר לשון מדה:
and for morsels of bread. E an piyezes in Old French, and with morsels, that you take as your fee.   ובפתותי לחם.  איאנפיצא"ש בלע"ז שאתן נוטלות בשכרכן:
to slay souls that will not die. i.e., to say about souls that will not die, “These will die,” and to say about souls that will not live, “These will live,” for your divinations are false, and My people accept your false divinations.   להמית נפשות אשר לא תמותנה.  כלומר לאמר על נפשות אשר לא תמותנה אלו ימותו ולאמ' על אשר לא תחיינ' יחיו כי קסמיכם שקר ועמי מקבלים את קסמי כזב שלכם:
20Therefore, so said the Lord God: Behold, I am against your cushions with which you ensnare the souls, [causing them] to fly away, and I shall tear them off your arms, and I shall free the people whose souls you ensnare to make them fly away.   כלָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנְנִ֚י אֶל־כִּסְּתֽוֹתֵיכֶ֙נָה֙ אֲשֶׁ֣ר אַ֠תֵּנָה מְצֹֽדְד֨וֹת שָׁ֚ם אֶת־הַנְּפָשׁוֹת֙ לְפֹ֣רְח֔וֹת וְקָֽרַעְתִּ֣י אֹתָ֔ם מֵעַ֖ל זְרוֹעֹֽתֵיכֶ֑ם וְשִׁלַּחְתִּי֙ אֶת־הַנְּפָשׁ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם מְצֹֽדְד֥וֹת אֶת־נְפָשִׁ֖ים לְפֹֽרְחֽוֹת:
to fly away. To fly to Gehinnom because of you.   לפורחות.  להיות פורחות על ידיכן לגיהנם:
and I shall free the people whose souls. As the Targum renders: and I shall save the people upon whose souls you cast a spell to destroy them.   ושלחתי את הנפשות.  כתרגומו ואשזיב ית נפשתא דאתון מחרשן ית נפשיהן לאבדותה':
whose souls. The people [whose souls you ensure] to fly away.   את נפשים.  את אנשים להיות הנפשות פורחות:
21And I shall tear your veils and I shall save My people from your hands, and they will no longer be in your hands to be ensnared, and you will know that I am the Lord.   כאוְקָרַעְתִּ֞י אֶת־מִסְפְּחֹֽתֵיכֶ֗ם וְהִצַּלְתִּ֚י אֶת־עַמִּי֙ מִיֶּדְכֶ֔ן וְלֹא־יִֽהְי֥וּ ע֛וֹד בְּיֶדְכֶ֖ן לִמְצֻדָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ן כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
22Because you break the heart of the righteous one with falsehood, whereas I did not pain him, and to strengthen the hands of the wicked one, keeping him from repenting of his way, to sustain him.   כביַ֣עַן הַכְא֚וֹת לֵב־צַדִּיק֙ שֶׁ֔קֶר וַֽאֲנִ֖י לֹ֣א הִכְאַבְתִּ֑יו וּלְחַזֵּק֙ יְדֵ֣י רָשָׁ֔ע לְבִלְתִּי־שׁ֛וּב מִדַּרְכּ֥וֹ הָרָ֖ע לְהַֽחֲיֹתֽוֹ:
Because you break the heart of the righteous one with falsehood. When you divine unfavorably for him, and he is anguished, and his heart is broken.   יען הכאות לב צדיק שקר.  כשאתן קוסמות לו רעה הוא מצטער ולבו נכאה:
23Therefore, you shall neither prophesy vanity nor divine divinations any longer, and I shall save My people from your hands, and you will know that I am the Lord."   כגלָכֵ֗ן שָׁוְא לֹ֣א תֶֽחֱזֶ֔ינָה וְקֶ֖סֶם לֹֽא־תִקְסַ֣מְנָה ע֑וֹד וְהִצַּלְתִּ֚י אֶת־עַמִּי֙ מִיֶּדְכֶ֔ן וִֽידַעְתֶּ֖ן כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: