| 1Now there came to me some men of the elders of Israel and they sat before me. |
|
אוַיָּב֚וֹא אֵלַי֙ אֲנָשִׁ֔ים מִזִּקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּֽשְׁב֖וּ לְפָנָֽי: |
| Now there came to me some men. Heb. וַיָבוֹא. All of them with one accord for evil. Therefore, it is said: וַיָבוֹא, and came [the singular form]. The Midrash Aggadah says that [the word is in the singular] because the Holy One, blessed be He, revealed to the ear of the prophet beforehand, “Behold so-and-so and so-and-so will come to you.” |
|
ויבוא אלי אנשים.
כולם בלב אחד לרעה לכך נאמר ויבוא, ומדרש אגדה אומר על שם שהקב"ה גלה אזן הנביא תחלה הנה יבואו אליך פלוני ופלוני:
|
| 2Now the word of the Lord came to me, saying: |
|
בוַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
| 3"Son of man, these men have set their idols upon their heart, and they have placed the stumbling block of their iniquity opposite their faces. Shall I respond to their inquiry? |
|
גבֶּן־אָדָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֚ים הָאֵ֙לֶּה֙ הֶֽעֱל֚וּ גִלּֽוּלֵיהֶם֙ עַל־לִבָּ֔ם וּמִכְשׁ֣וֹל עֲוֹנָ֔ם נָתְנ֖וּ נֹ֣כַח פְּנֵיהֶ֑ם הַֽאִדָּרֹ֥שׁ אִדָּרֵ֖שׁ לָהֶֽם: |
| have set their idols upon their heart. Their heart is toward their idols to worship [them]. |
|
העלו גלוליהם על לבם.
לבם אל גלוליהם לעבוד:
|
| opposite their faces. for the idol to always be for them an object of fear and a deity. |
|
נתנו נכח פניהם.
להיות להם עכו"ם תמיד למורא ולאלוה:
|
| Shall I respond to their inquiry?. Is it proper that I should respond to them and answer their words? Many rhetorical questions anticipate an affirmative reply. |
|
האדרש אדרש.
התראה כי אני אדרוש להם ואשיב על דבריהם הרבה תמיהות מתקיימות:
|
| 4Therefore, speak with them and say to them: So said the Lord God: Any man of the house of Israel who raises his idols upon his heart and the stumbling of his iniquity he sets opposite his face, and comes to the prophet, I-the Lord-I shall respond to him [although] he came with his multitude of idols, |
|
דלָכֵ֣ן דַּבֶּר־א֠וֹתָם וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֡ל אֲשֶׁר֩ יַֽעֲלֶ֨ה אֶת־גִּלּוּלָ֜יו אֶל־לִבּ֗וֹ וּמִכְשׁ֚וֹל עֲוֹנוֹ֙ יָשִׂים֙ נֹ֣כַח פָּנָ֔יו וּבָ֖א אֶל־הַנָּבִ֑יא אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה נַֽעֲנֵ֧יתִי ל֥֥וֹ בָ֖א (כתיב בָ֖ה) בְּרֹ֥ב גִּלּוּלָֽיו: |
| shall respond to him. Heb. נַעֲנֵיתִי, suys reponduz in Old French, I was answered, although he comes before me with his many idols. So did Jonathan render it. |
|
נעניתי לו.
שויי"ש רפונדו"ץ בלע"ז אע"פ שהוא בא לפני ברוב גלוליו כן ת"י:
|
| 5In order to take hold of the [people of the] house of Israel in their heart, who have drawn away from Me with their idols, all of them. |
|
הלְמַ֛עַן תְּפֹ֥שׂ אֶת־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּלִבָּ֑ם אֲשֶׁ֚ר נָזֹ֙רוּ֙ מֵֽעָלַ֔י בְּגִלּֽוּלֵיהֶ֖ם כֻּלָּֽם: |
| In order to take hold of the house of Israel, etc.. In order to draw the house of Israel near, to put repentance into their hearts. |
|
למען תפוש את בית ישראל וגו'.
בדיל לקרבא ית בית ישראל למתן תיובתא בלבהון:
|
| who have drawn away. Heb. נָזֹרוּ, like (Gen. 48:26): “the one separated (נְזִיר) from his brothers” furent asevrez in Old French; were severed, separated. |
|
נזורו.
כמו נזיר אחיו (ראשית מט) פורינ"ט אשיברי"ץ בלע"ז:
|
| 6Therefore, say to the house of Israel, So said the Lord God: Repent and move away from your idols, and from all your abominations remove your faces. |
|
ולָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר | אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה שׁ֣וּבוּ וְהָשִׁ֔יבוּ מֵעַ֖ל גִּלּֽוּלֵיכֶ֑ם וּמֵעַ֥ל כָּל־תּֽוֹעֲבֹֽתֵיכֶ֖ם הָשִׁ֥יבוּ פְנֵיכֶֽם: |
| Repent. of your ways. |
|
שובו.
מדרכיכם:
|
| and move away. Heb. וְהָשִּׁיבוּ, [remove] your hearts [as well]. |
|
והשיבו.
את לבבכם:
|
| from your idols. which you brought up to your heart. |
|
מעל גלוליכם.
אשר העליתם אל לבבכם:
|
| remove your faces. opposite which you set the stumbling block of your iniquities. |
|
השיבו פניכם.
אשר שמתם מכשול עווניכם לנכחם:
|
| 7For every man of the house of Israel and of the stranger who sojourns in Israel and draws away from following Me, and brings his idols up to his heart and sets the stumbling block of his iniquity opposite his face, and he comes to the prophet to inquire of him about Me, I, the Lord, shall respond to him by Myself. |
|
זכִּי֩ אִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמֵֽהַגֵּר֘ אֲשֶׁר־יָג֣וּר בְּיִשְׂרָאֵל֒ וְיִנָּזֵ֣ר מֵאַֽחֲרַ֗י וְיַ֚עַל גִּלּוּלָיו֙ אֶל־לִבּ֔וֹ וּמִכְשׁ֣וֹל עֲוֹנ֔וֹ יָשִׂ֖ים נֹ֣כַח פָּנָ֑יו וּבָ֚א אֶל־הַנָּבִיא֙ לִדְרָשׁ־ל֣וֹ בִ֔י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה נַֽעֲנֶה־לּ֖וֹ בִּֽי: |
| I… shall respond to him by Myself. Shall be inquired of him about Myself. I shall be inquired of to him. |
|
נענה לו בי.
משתאל ליה במימרי אדרש לו:
|
| 8And I shall direct My anger against that man, and I shall make him desolate, as a sign and as for examples, and I shall cut him off from the midst of My people, and you will know that I am the Lord. |
|
חוְנָֽתַתִּ֨י פָנַ֜י בָּאִ֣ישׁ הַה֗וּא וַֽהֲשִֽׁמֹתִ֙יהוּ֙ לְא֣וֹת וְלִמְשָׁלִ֔ים וְהִכְרַתִּ֖יו מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֑י וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: |
| And I shall direct My anger against that man. afterward, if he does not obey the words of the prophet. |
|
ונתתי פני באיש ההוא.
אחרי כן אם לא ישמע אל דברי הנביא:
|
| My anger. Heb. פָּנַי, mes iras, ires in Old French, my anger (as in Psalms 34:17). |
|
פני.
מישאירא"ש בלע"ז:
|
| and I shall make him desolate. Jonathan rendered: and I shall make him [a sign]. |
|
והשימותיהו.
תרגום יונתן ואשציניה:
|
| 9But the prophet who is enticed and speaks a word-I, the Lord, have enticed that prophet, and I shall stretch out My hand upon him and destroy him from the midst of My people Israel. |
|
טוְהַנָּבִ֚יא כִֽי־יְפֻתֶּה֙ וְדִבֶּ֣ר דָּבָ֔ר אֲנִ֚י יְהֹוָה֙ פִּתֵּ֔יתִי אֵ֖ת הַנָּבִ֣יא הַה֑וּא וְנָטִ֚יתִי אֶת־יָדִי֙ עָלָ֔יו וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔יו מִתּ֖וֹךְ עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל: |
| But the prophet who is enticed and speaks a word. that is not true. |
|
והנביא כי יפותה ודבר דבר.
שאינו אמת:
|
| have enticed. I opened a doorway for him to [do] whatever he wishes. And from here we can learn that if one wishes to defile himself, they open [a door] for him. |
|
פתיתי.
פתחתי לו פתח לאיזו שירצ' ומכאן יש לומר בא ליטמא פותחין לו:
|
| 10And they shall bear their iniquity; like the iniquity of the inquirer, so will be the iniquity of the prophet. |
|
יוְנָֽשְׂא֖וּ עֲוֹנָ֑ם כַּֽעֲוֹן֙ הַדֹּרֵ֔שׁ כַּֽעֲוֹ֥ן הַנָּבִ֖יא יִֽהְיֶֽה: |
| Like the iniquity of the inquirer, so will be the iniquity of the prophet. Like the iniquity of the one who comes to learn and does not learn, so will be the iniquity of the false prophets. |
|
כעין הדורש כעין הנביא.
כחוב דאתי למילף ולא אליף כחוב נביי שקרא יהי:
|
| 11In order that the house of Israel no longer stray from following Me and no longer defile themselves with all their transgressions, and they shall be to Me as a people, and I will be to them as a God," says the Lord God. |
|
יאלְ֠מַעַן לֹֽא־יִתְע֨וּ ע֚וֹד בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאַֽחֲרַ֔י וְלֹֽא־יִטַּמְּא֥וּ ע֖וֹד בְּכָל־פִּשְׁעֵיהֶ֑ם וְהָֽיוּ־לִ֣י לְעָ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶהְיֶ֚ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
| 12Then the word of the Lord came, saying: |
|
יבוַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
| 13"Son of man, if a land sins against Me by trespassing grievously, I shall stretch forth My hand upon it and break its staff of bread, and I shall send famine upon it and cut off from it [both] man and beast. |
|
יגבֶּן־אָדָ֗ם אֶרֶץ כִּ֚י תֶֽחֱטָא־לִי֙ לִמְעָל־מַ֔עַל וְנָטִ֚יתִי יָדִי֙ עָלֶ֔יהָ וְשָׁבַ֥רְתִּי לָ֖הּ מַטֵּה־לָ֑חֶם וְהִשְׁלַחְתִּי־בָ֣הּ רָעָ֔ב וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה: |
| staff of bread. Support [provided by] bread. |
|
מטה לחם.
משען לחם:
|
| 14Now should these three men be in its midst-[namely] Noah, Daniel, and Job-they would save themselves with their righteousness, says the Lord God. |
|
ידוְ֠הָיוּ שְׁלֹ֨שֶׁת הָֽאֲנָשִׁ֚ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּתוֹכָ֔הּ נֹ֖חַ דָּֽנִאֵ֣ל וְאִיּ֑וֹב הֵ֚מָּה בְצִדְקָתָם֙ יְנַצְּל֣וּ נַפְשָׁ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
| Noah, Daniel, and Job. Because each of these three saw three worlds: Noah saw the world built up, destroyed, and rebuilt; and Daniel, the Temple. Or himself: first a prince over all the princes, eventually cast into a lions’ den, and [ultimately] restored to his greatness. Likewise, Job saw himself well-established, destroyed, and [again] well-established. Therefore, they were brought as a parallel to the generation of Jeconiah, which saw the Temple while it was built and while it was destroyed, and the [Temple’s] second building. And the Holy One, blessed be He, said the following to them: “I am showing you great affection, you, Jeconiah and [those of] his exile. Should one of the lands of the nations sin against Me and had I decreed upon it one of these four punishments, either 'famine' (verse 13), 'wild beast' (verse 15), 'the sword' (verse 17), or 'pestilence' (verse 19) as they appear in this chapter, consecutively, and these three righteous men were in its midst, they would save neither son nor daughter. Yet I will bring [all] four of them on [your brethren in] Jerusalem, and [still] leave over for you some of your sons who are there although you are not in its midst. And not because they are worthy of being saved, but to console you when they are exiled [to an area] near you and you will see their evil deeds and be consoled about the evil that I brought upon them. For you will see that it could no longer be tolerated.” [The annotator of our ms. remarks:] (This is the theme of this entire chapter. This [following] explanation cannot be made fit, and it appears that it is not the wording of the rabbi [viz. Rashi]. It appears further that this edition [of Rashi in which this comment was found] is missing one of the four punishments, from אוֹ, or, until כִּי or.) Another explanation: If a land sins against Me, etc. and had these three men been in its midst [namely] Noah, Daniel, and Job because the Holy One, blessed be He, saved these three men from these three [four] judgments, Scripture mentioned these. Noah was saved from the three of them. How do we know [that he was saved] from wild beasts? When he entered the ark, all the beasts attempted to enter, but the Holy One, blessed be He, did not allow them, as it is written (Gen. 7:16): “and the Lord shut around him.” Now the word “shut” refers only to protection from beasts, as Scripture states (Dan. 6:23): “and he shut the lions’ mouths, and they did not hurt me.” A lion came to enter [the ark] and its teeth were set on edge; a bear came to enter, and its feet would totter, etc. (see Gen. Rabbah 31:12). How do we know [that he was saved] from famine? For it is said (Gen. 5:29): “from the soil, which the Lord has cursed.” Go out and learn Genesis Rabbah (25:3) where it enumerates the ten famines that descended upon the world, and you will find that one of them was in the time of Noah, and it brings proof from “from the soil, which… [He] cursed.” From the sword, this is the Flood, and moreover, the people of his generation sought to attack him, saying, “We will not allow him to enter,” but the Holy One, blessed be He, saved him: said the Holy One, blessed be He, “I will not allow him to enter except at midday [in broad daylight], and whomever it hurts, let him protest.” That is what is written (Gen. 7:13): “In this very (עֶצֶם) day Noah came [into the ark]” at the strong point (עֱצוּמוֹ) of the day. Daniel, when Nebuchadnezzar entered the Temple in the days of Jehoiakim, he slew Jehoiakim and spared Daniel. He expelled Daniel [into] a peaceful exile because he found him to be full of a spirit of wisdom. From famine, for until Jerusalem was conquered in the days of Zedekiah, Nebuchadnezzar besieged it for three years [during which it suffered a famine], as is said (II Kings 25:3): “the famine became severe in the city,” and also (in Jer. 52:6): “and the famine became severe.” How do we know [that he was saved] from beasts?“ and shut the lions’ mouths (Dan. ibid.), and they did not hurt me.” Likewise, you find that Job was saved from the three of them. How do we know [that he was saved] from famine? According to the one who says (Baba Bathra 15b) that Job lived in the time of Jacob, we find that there was a famine in his days. How do we know [that he was protected] from beasts? For it is written (Job 1:10): “and his cattle has broken out into the land.” It has breached the [natural] limitations of the world. [Usually wolves kill goats, but Job’s goats killed wolves; B. B. 15b.] How do we know [that he survived] the sword? (ibid. 16:13) “He splits my kidneys and does not have compassion.” |
|
נח דניאל ואיוב.
לפי שאלו שלשה ראו שלשה עולמות נח ראה העולם בנוי וחרב ובנוי ודניאל את בית המקדש או את עצמו תחלה שר על כל השרים סוף הושלך לגוב אריות וחזר לגדולתו וכן איוב ראה את עצמו מיושב וחרב ומיושב לפיכך הביאו דוגמא לדורו של יכניה שראו את הבית בבניינו וחורבנו ובנין שני וכן אמר להם הקב"ה חיבה יתירה אני מראה לכם אתם יכניה וגלותו אילו תחטא לי אחת מארצו' העכו"ם וגזרתי עליהם אחת מארבעת שפטים אלה או רעב או חיה רעה או חרב או דבר כמו שמסודרין בפרשה זו זה אחר זה ושלשת הצדיקים אלו בתוכה לא יצילו לא בן ולא בת ואני אביא ארבעתן על ירושלים ואשאיר לכם מבניכם אשר שם ואע"פ שאינכ' בתוכם ולא שהם ראוים להצל' אלא לנחם אתכם כשיגלו אצליכם ותראו מעשיהם הרעים ותתנחמו על הרעה אשר הבאתי עליהם כי תראו שלא היו כדי לסובלם עוד, (הרי זה מהלך סדר פרשה זו כולה לשון זה אין ליישבו ונראה שאינו לשון הרב ועוד נראה שבספר זה חסר אחת מארבע שפטים מאז ועד אז, ס"א מאו ועד או) ל"א ארץ כי תחטא לי וגו' והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב לפי ששלשת האנשים האלה הצילם הקב"ה משלשת (מארבעת) שפטים האלה הזכיר הכתוב את אלו נח נמלט משלשתן מחיה רעה מניין אתה אומר בשעה שנכנס לתיב' בקשו כל החיות ליכנס ולא הניחן הקב"ה דכתיב ויסגור ה' בעדו (שם ז) אין ויסגור אלא מחיות כד"א וסגר פום אריותא ולא חבלונני (דניאל ז) ארי בא ליכנס והיו שיניו כהות דוב בא ליכנס והיו רגליו מתערסלות כו' בב"ר, מן הרעב מניין שנא' מן האדמה אשר אררה (ראשית ה) צא ולמד בב"ר במקו' שחושב עשרה רעבון שירדו לעולם ותמצא שבימי נח היה אחד מהם ומביא ראיה מן האדמה אשר אררה, מן החרב זה המבול ועוד שהיו דורו מבקשין ליזדווג לו והיו אומרים אין אנו מניחין אותו ליכנס אלא שהצילו הקב"ה אמר הקב"ה אין אני מניחו ליכנס אלא בחצי היום ודרגיש לי' ימלל הה"ד בעצם היום הזה בא נח (שם ז) בעצומו של יום דניאל בשעה שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים והרג יהויקים והניח לדניאל והגלה לדניאל הגלת שלומי' לפי שמצאו מלא רוח חכמה, מן הרעב שהרי עד שלא נכבשה ירושלים בימי יהויקי' צר עליה נבוכדנצר ג' שנים שנאמר ויהי הרעב גדול בעיר (מלכים ב ה) וגם (בירמיהו נ״ב:ו׳) ויחזק הרעב, מן החיות מניין וסגר פום אריותא (דניאל ז) ולא חבלונני וכן אתה מוצא איוב שנמלט משלשתן מן הרעב מניין לדברי האומר איוב בימי יעקב היה מצינו שהיה רעב בימיו, מן החיה מניין דכתיב ומקנהו פרץ בארץ פרץ גדרו של עולם, מן החרב מניין יפלח כליותי ולא יחמול:
|
| Now should these three men be in its midst [namely] Noah, Daniel, and Job, they would save themselves with their righteousness.. Why are sons and daughters not mentioned [in verse 14] in regard to the death by famine, i.e., it is not stated about them, “[as I lived] if they will save sons or daughters!” as they are mentioned in the last two punishments (verses 16, 18)? This is to depict Daniel, for he was one of those three saved from famine, he was of the generation of Jeconiah, and neither sons nor daughters were rescued with him. Concerning him Isaiah prophesied (56:4): “[For] so says the Lord to the to the eunuchs who will keep My Sabbaths.” |
|
והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם.
מפני מה לא הוזכרו במיתת הרעב בנים ובנות שלא נאמר בהם אם בנים אם בנות יצילו כמו שהוזכרו בשני שפטים האחרונים דוגמא לדניאל שהוא אחד מהם והוא היה מדורו של יכניה ולא נמלטו עמו לא בנים ולא בנות ועליו נתנבא ישעיה (נו) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי:
|
| 15If I would cause wild beasts to pass through the land and they bereave it, and it becomes desolate without a passerby because of the beasts, |
|
טולֽוּ־חַיָּ֥ה רָעָ֛ה אַֽעֲבִ֥יר בָּאָ֖רֶץ וְשִׁכְּלָ֑תָּה וְהָֽיְתָ֚ה שְׁמָמָה֙ מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֔ר מִפְּנֵ֖י הַחַיָּֽה: |
| If… wild beasts. Heb. לוּ. If wild beasts. |
|
לו חיה.
אם חיה:
|
| 16[Even] these three men [would be] in its midst, as I live-says the Lord God-if they would save sons or daughters! They alone would be saved, but the land would be desolate. |
|
טזשְׁלֹ֨שֶׁת הָֽאֲנָשִׁ֣ים הָאֵלֶּה֘ בְּתוֹכָהּ֒ חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה אִם־בָּנִ֥ים וְאִם־בָּנ֖וֹת יַצִּ֑ילוּ הֵ֚מָּה לְבַדָּם֙ יִנָּצֵ֔לוּ וְהָאָ֖רֶץ תִּֽהְיֶ֥ה שְׁמָמָֽה: |
| 17Or [if] I bring a sword upon that land and say, 'Let a sword pass through the land, and I shall cut off from it [both] man and beast.' |
|
יזא֛וֹ חֶ֥רֶב אָבִ֖יא עַל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְאָֽמַרְתִּ֗י חֶרֶב תַּֽעֲבֹ֣ר בָּאָ֔רֶץ וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה: |
| sword. Troops for battle. |
|
חרב.
גייסות למלחמה:
|
| 18And these three men are in its midst, and I live-says the Lord God-they will not save sons and daughters, but they alone will be saved. |
|
יחוּשְׁלֹ֨שֶׁת הָֽאֲנָשִׁ֣ים הָאֵלֶּה֘ בְּתוֹכָהּ֒ חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה לֹ֥א יַצִּ֖ילוּ בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת כִּ֛י הֵ֥ם לְבַדָּ֖ם יִנָּצֵֽלוּ: |
| 19Or if I send forth a pestilence to that land and pour out My fury upon it [and] upon blood, to cut off from it man and beast, |
|
יטא֛וֹ דֶּ֥בֶר אֲשַׁלַּ֖ח אֶל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְשָֽׁפַכְתִּ֨י חֲמָתִ֚י עָלֶ֙יהָ֙ בְּדָ֔ם לְהַכְרִ֥ית מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה: |
| 20And Noah, Daniel, and Job are in its midst, as I live, says the Lord God, if they will save a son or a daughter; they with their righteousness would save themselves. |
|
כוְנֹ֨חַ דָּֽנִאֵ֣ל וְאִיּוֹב֘ בְּתוֹכָהּ֒ חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה אִם־בֵּ֥ן אִם־בַּ֖ת יַצִּ֑ילוּ הֵ֥מָּה בְצִדְקָתָ֖ם יַצִּ֥ילוּ נַפְשָֽׁם: |
| 21For so said the Lord God: How much more when I send [all] four of my evil judgments-sword, famine, wild beasts, and pestilence-against Jerusalem, [ought I] to cut off from it man and beast. |
|
כאכִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַ֣ף כִּֽי־אַרְבַּ֣עַת שְׁפָטַ֣י | הָרָעִ֡ים חֶ֠רֶב וְרָעָ֞ב וְחַיָּ֚ה רָעָה֙ וָדֶ֔בֶר שִׁלַּ֖חְתִּי אֶל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם לְהַכְרִ֥ית מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה: |
| How much more. Heb. אֲף כִּי, an expression of an a fortiori and ‘how much more so.’ It is the same throughout Scripture, like (I Sam. 23:3): “Behold we are afraid here in Judah; how much more so כִּי) (אֲף if we go to Keilah…?” Likewise, in this chapter (15:5): “Behold when it was whole, it could not be used for work; how much less (אֲף כִּי) when fire has consumed it, etc.?” |
|
שפטי.
מישגושטיש"ש בלע"ז:
|
| My judgments. Mes justises in Old French, my punishments. |
|
אף כי.
לשון קל וחומר וכ"ש הוא וכן בכל המקרא כגון הנה אנחנו פה ביהודה יראים (שמואל א כ״ג:ג׳) ואף כי נלך קעילה וכן בפרשה זו (יחזקאל ט״ו:ה׳) הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי אש אכלתהו וכו':
|
| 22But behold, a remnant remains therein: the sons and daughters who are being brought out. Behold they are coming out to you, and you will see their way and their deeds, and you will be comforted over the evil that I have brought upon Jerusalem- all that I have brought upon it. |
|
כבוְהִנֵּ֨ה נֽוֹתְרָה־בָּ֜הּ פְּלֵטָ֗ה הַמּֽוּצָאִים֘ בָּנִ֣ים וּבָנוֹת֒ הִנָּם֙ יֽוֹצְאִ֣ים אֲלֵיכֶ֔ם וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־דַּרְכָּ֖ם וְאֶת־עֲלִֽילוֹתָ֑ם וְנִֽחַמְתֶּ֗ם עַל־הָֽרָעָה֙ אֲשֶׁ֚ר הֵבֵ֙אתִי֙ עַל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הֵבֵ֖אתִי עָלֶֽיהָ: |
| remains. Heb. נוֹתְרָה, iyert rem[n] s in Old French, will have remained. |
|
נותרה.
איירטרמאי"ש בלע"ז:
|
| who are being brought out. in captivity, and they will bring them here. |
|
המוצאים.
בשביה ויביאום כאן:
|
| their deed. Heb. עֲלִילוֹתָם, their deeds. |
|
עלילותם.
מעשיהם:
|
| 23And they will comfort you, because you will see their way and their deeds, and you will know that not for naught have I done all that I have done in it," says the Lord God. |
|
כגוְנִֽחֲמ֣וּ אֶתְכֶ֔ם כִּֽי־תִרְא֥וּ אֶת־דַּרְכָּ֖ם וְאֶת־עֲלִֽילוֹתָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּי֩ לֹ֨א חִנָּ֚ם עָשִׂ֙יתִי֙ אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי בָ֔הּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
