Chapter 3

1And the Lord said to me: Go again, love a woman beloved by her companion, yet an adulteress, like the love of the Lord of the children of Israel, who turn to other gods, and love goblets of grapes.   אוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י עוֹד לֵ֣ךְ אֱהַב־אִשָּׁ֔ה אֲהֻ֥בַת רֵ֖עַ וּמְנָאָ֑פֶת כְּאַֽהֲבַ֚ת יְהֹוָה֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהֵ֗ם פֹּנִים֙ אֶל־אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְאֹֽהֲבֵ֖י אֲשִׁישֵׁ֥י עֲנָבִֽים:
beloved by her companion. Cherished by her husband and beloved to him, who [nonetheless] commits adultery under his domain, [paralleling thereby] the love of the Holy One, Blessed Is He, for the nation of Israel who [nonetheless] stray from under His domain towards other gods.   אהובת רע.  חביבה על בעלה ואהובה לו והיא מנאפת תחתיו כאהבת הקב"ה את ישראל והם זונים תחתיו אל אלהים אחרים:
goblets of grapes. Heb. אֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים. Menahem (Machbereth p. 34) explains. ‘goblets of wine.’ They are fond of becoming drunk with their wine and do not engage in Torah. And so we find that elsewhere he castigates for this: “that drink wine in bowls, etc” (Amos 6:6).   אשישי ענבים.  פי' מנחם גביעי יין אוהבי' להשתכר ביינם ואינם עוסקים בתורה וכן מצינו שמוכיחם במקום אחר על כך השותים במזרקי יין (עמוס ו׳:ו׳):
2And I bought her for me for fifteen pieces of silver, and a 'chomer' of barley and a 'lethech' of barley.   בוָֽאֶכְּרֶ֣הָ לִּ֔י בַּֽחֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר כָּ֑סֶף וְחֹ֥מֶר שְׂעֹרִ֖ים וְלֶ֥תֶךְ שְׂעֹרִֽים:
And I bought her. It is an expression of a business transaction, ‘bargaine’ in Old French, similar to “which I have purchased (כָּרִיתִי) for me” (Gen. 50:5). Now in the sea-towns they refer to a sale (Heb. מְכִירָה) as כִּירָה [from Hullin 92a].   ואכרה לי.  ל' סחורה ברגניי"א בלע"ז כמו (בראשית נ׳:ה׳) אשר כריתי לי ובכרכי הים קורין למכירה כירה:
for fifteen pieces of silver, and a chomer of barley and a lethech of barley. Jonathan paraphrases: “And I redeemed them at My command on the fifteenth day of the month of Nisan, and I made shekalim of silver an atonement for their souls, and I declared that they offer before me an ‘omer’ as heave- offering from the barley harvest; that is to say, I did not weary you with difficult duties.”   בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים.  ת"י ופרקתינון במימרי ביום חמשה עשר לירח ניסן ויהב ית כסף תקליא כיפור לנפשיהון ואמרית דיהון מקרבין קדמי עומר ארמותא מעללת שעורין כלומר לא הוגעתים בדברים קשים:
for fifteen pieces of silver. It is the numerical equivalent of Nissan. Now in the Pesikta it is expounded: “fifteen pieces of silver,” on the fifteenth day of Nissan. Now a chomer and a lethech total forty-five, for the chomer equals thirty seah, and the lethech is a half-chomer.   בחמשה עשר כסף.  בגמטריא ניסן ובפסיקתא הוא נדרש בט"ו כסף בט"ו בניסן וחומר ולתך הרי ארבעים וחמשה שהחומר ל' סאה והלתך חצי חומר:
3And I said to her: 'You shall remain as mine for many days; you shall not play the harlot, and you shall not belong to another man; so will I be towards you.   גוָֽאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יהָ יָמִ֚ים רַבִּים֙ תֵּ֣שְׁבִי לִ֔י לֹ֣א תִזְנִ֔י וְלֹ֥א תִֽהְיִ֖י לְאִ֑ישׁ וְגַם־אֲנִ֖י אֵלָֽיִךְ:
and I said to her: You shall remain as mine for many days. The plural “days” refers to (a minimum) of two, “many” to (a minimum of) three, making a total of five. This (the forty-five of the previous verse added to the five of this verse) alludes to the fifty days between Passover and Pentecost. On that day I offered her the Torah, admonishing her:   ואומר אליה ימים רבים תשבי לי.  ימים שנים רבים שלשה הרי חמשה אלו נ' יום שבין פסח לעצרת בו ביום נתתי להם התורה ובה הזהרתיה:
you shall not play the harlot and you shall not belong to another man. [that is], “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:3); so…   לא תזני ולא תהיי לאיש.  לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ׳:ג׳):
will I be towards you. “I am the Lord your God” (Ex. 20:2). Now the reason he split the fifty days into separate calculations, one at the conclusion of “chomer” (i.e., 50 days), the other at the conclusion of “lethech” (i.e., the ensuing 15 days), is to represent the “manna” that descended upon them at the culmination of thirty days [from their exodus] on the fifteenth day (sic) of Iyar. From that point, for an [additional] fifteen daysthe numerical equivalent of the number of seah in a lethechon that day they arrived in the Sinai desert on the first day of the month of Sivan. Now in the name of Rav Hai I found a most fitting thing: “So I bought her to me etc.,” (verse 2) I have established her atonement indemnity money as a light sum, for whosoever states: “My valuation is incumbent upon me to contribute to the sanctuary, should he be from the age of sixty and above” his valuation shall be fifteen shekels (Lev. 27:7). This sum of fifteen shekels is, according to this interpretation, symbolized by the fifteen pieces of silver of v. 2): Now the “chomer” of barley [represents] the valuation of a male aged twenty and above until sixty, viz. fifty shekels (see Lev. 27:3), the amount of redemption money of a chomer of barley which is similarly fifty silver shekels (See Lev. 27:16: “And if a man shall dedicate to the Lord some part of his field… the seed of a ” chomer “ of barley shall be valued at fifty shekels of silver.”) Now regarding the lethech of barley, the amount for redeeming a field containing a lethech of barley for the sanctuary is twenty-five shekels, which is [equal to the sum of] the valuation of someone from one month up to five years, which equals five shekels (Lev. 27:6), and that of one from five years up to twenty years, in which cases, “the valuation shall be twenty shekels (Lev. 27:5),” totalling twenty-five shekels. After all this display of affection [by allowing for such relatively easy absolution,] I said to her:   וגם אני אליך.  אנכי ה' אלהיך (שם) ואשר עשה שני חשבונות מחמשים יום אחד לסוף חומר ואחד לסוף לתך כנגד המן שירד להם לסוף ל' יום בט"ו באייר ומשם לחמשה עשר יום מנין סאין של לתך ביום הזה באו מדבר סיני בר"ח סיון, ובשם רב האי מצאתי דבר הגון, ואכרה לי וגו', קצבתי דמי כופר פדיונה לנגדי בדמים קלי' האומר ערך נפשי עלי אם מבן ששים ומעלה והיה ערכך חמשה עשר שקל וחומר שעורין. ערך זכר מבן עשרים שנה ומעלה ועד בן ס' חמשים שקל והם דמי פדיון חומר שעורין שגם הוא חמשים שקל כסף, ולתך שעורין דמי פדיון קרקע לתך שעורין למקדש, עשרים וחמשה שקלים הוא ערך הקצוב מבן חדש עד ה' שנים חמש שקלים ומבן חמש שנים עד בן עשרים שנה והיה ערכך עשרי' שקלים הרי עשרים וחמשה אחר כל החיבה הזאת אמרתי לה:
[3] You shall remain as mine for many days; you shall not play the harlot. by turning to other gods, for, if you do play the harlot, your children shall remain for many days…   ימים רבים תשבי לי לא תזני.  לאלהים אחרים כי אם תזני ימי' רבים ישבו בניך:
4For the children of Israel shall remain for many days, having neither king, nor prince, nor sacrifice, nor pillar, nor ephod nor teraphim.   דכִּ֣י | יָמִ֣ים רַבִּ֗ים יֵֽשְׁבוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ין מֶ֙לֶךְ֙ וְאֵ֣ין שָׂ֔ר וְאֵ֥ין זֶ֖בַח וְאֵ֣ין מַצֵּבָ֑ה וְאֵ֥ין אֵפ֖וֹד וּתְרָפִֽים:
having neither king nor prince nor sacrifice. in the Temple in Judah.   אין מלך ואין שר ואין זבח.  במקדש ביהודה:
nor pillar. The pillar of Baal in Samaria of the kings of Israel.   ואין.  מצבת הבעל בשומרון למלכי ישראל :
nor ephod. of the Urim and Tummim, which discloses to them hidden things.   ואין אפוד.  של אורים ותומים המגיד להם נעלמות:
teraphim. They are images constructed, having in mind a particular hour established, at which time they speak of their own accord and tell of hidden things. So does Jonathan translate: and there shall be no ephod or oracle.   ואין תרפים.  הם דמות הנעשים בכוון שעה אחת העשויה לכך ומדברים מאיליהן ומגידים נעלמות וכן ת"י ולית אפודא ומחוי :
5Afterwards shall the children of Israel return, and seek the Lord their God and David their king, and they shall come trembling to the Lord and to His goodness at the end of days.   האַחַ֗ר יָשֻׁ֙בוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבִקְשׁוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת דָּוִ֣יד מַלְכָּ֑ם וּפָֽחֲד֧וּ אֶל־יְהֹוָ֛ה וְאֶל־טוּב֖וֹ בְּאַֽחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:
Afterwards. Following the days of exile.   אחר.  ימי הגולה:
shall the children of Israel return. It was taught in the name of R. Shimon the son of Yochai: The children of Israel rejected three things during the reign of Rehoboam; the Kingdom of Heaven, the kingdom of the House of David, and the Holy Temple, as it is written: “What portion have we in David” (I Kings 12:16) which may be understood literally; “to your tents O’ Israel” (ibid.), do not read, “to your tents” (Heb. לְאֹהָלֶ) but “to your gods” (Heb. לֵאלֹהֶ) “now see your own house, David” (ibid.), refers to the Holy Temple (see Rashi I Kings 12:16). R. Shimon the son of Menassiah said: Israel shall not be shown any omen of good until they repent by seeking out all three; “Afterwards shall the children of Israel return, and seek their Lord their God,” which refers to the Kingdom of Heaven; “and David their king” is self explanatory; “and shall come trembling to the Lord and to His goodness,” which refers to the Holy Temple, as it is written “that good mount” (Deut. 3:25) (a reference to the Temple Mount. [from Midrash Samuel 13:4]   ישובו בני ישראל ובקשו את ה' וגו'.  תנא משום ר"ש בן יוחאי בג' דברים מאסו בני ישראל בימי רחבעם במלכות שמים ובמלכות בית דוד ובבית המקד' הה"ד (מלכים א י״ב:ט״ז) אין לנו חלק בדוד כמשמעו לאהליך ישראל (שם) אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך ראה ביתך דוד (שם) זה ב"ה אמר רבי שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' זו מלכות שמים ואת דוד מלכם כמשמעו ופחדו אל ה' ואל טובו זה בית המקדש כד"א ההר הטוב הזה: