Chapter 25

1Then the word of the Lord came to me, saying:   אוַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
2"Son of man, set your face toward the children of Ammon, and prophesy about them.   בבֶּן־אָדָ֕ם שִ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהִנָּבֵ֖א עֲלֵיהֶֽם:
3And you shall say to the children of Ammon; Hearken to the word of the Lord God: So said the Lord God: Because you said, 'Aha!' about My sanctuary for it was possessed, and about the soil of Israel for it became desolate, and about the house of Judah for they went into exile.   גוְאָֽמַרְתָּ֙ לִבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה כֹּה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֡ה יַעַן֩ אָמְרֵ֨ךְ הֶאָ֜ח אֶל־מִקְדָּשִׁ֣י כִֽי־נִחָ֗ל וְאֶל־אַדְמַ֚ת יִשְׂרָאֵל֙ כִּ֣י נָשַׁ֔מָּה וְאֶל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה כִּ֥י הָלְכ֖וּ בַּגּוֹלָֽה:
Aha!. An expression of joy.   האח.  לשון שמחה:
because it was possessed. [Heb. נִחָל.] Because it was possessed (נִנְחָל) and became an inheritance for others.   כי נחל.  כי ננחל והיה מורשה לאחרים:
4Therefore, behold I am delivering you to the children of the East as a possession, and they will settle their palaces in you, and they will set up their dwellings in you; they will eat your fruit, and they will drink your milk.   דלָכֵ֡ן הִֽנְנִי֩ נֹֽתְנָ֨ךְ לִבְנֵי־קֶ֜דֶם לְמֽוֹרָשָׁ֗ה וְיִשְּׁב֚וּ טִירֽוֹתֵיהֶם֙ בָּ֔ךְ וְנָ֥תְנוּ בָ֖ךְ מִשְׁכְּנֵיהֶ֑ם הֵמָּה יֹֽאכְל֣וּ פִרְיֵ֔ךְ וְהֵ֖מָּה יִשְׁתּ֥וּ חֲלָבֵֽךְ:
to the children of the East. The Chaldeans and Aram are to the east.   לבני קדם.  כשדים וארם לצד מזרח הם:
5And I shall make Rabbah into a dwelling place for camels and the children of Ammon for a couching place for flocks, and you will know that I am the Lord.   הוְנָתַתִּ֚י אֶת־רַבָּה֙ לִנְוֵ֣ה גְמַלִּ֔ים וְאֶת־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְמִרְבַּץ־צֹ֑אן וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
6For so said the Lord God: Because you clapped with your hand and stamped with your foot, and you rejoiced with all the disdain of your soul about the soil of Israel,   וכִּ֣י כֹ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה יַעַן מַחְאֲךָ֣ יָ֔ד וְרַקְעֲךָ֖ בְּרָ֑גֶל וַתִּשְׂמַ֚ח בְּכָל־שָֽׁאטְךָ֙ בְּנֶ֔פֶשׁ אֶל־אַדְמַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל:
Because you clapped with your hand and stamped with your foot. for joy. Although he said this at the beginning of the Book in reference to mourning (6:11): “Strike with your hand and stamp with your foot, and say, Ah!” there are things that are done for [both] mourning and joy, but the idea behind them is not the same. Similarly, flutes for a bride and for the dead.   יען מחאך יד ורקעך ברגל.  לשם שמחה ואע"פ שבראש הספר (לעיל ו) אמר כן לענין אבל הכה בכפך ורקע ברגליך ואמור האח יש דברים שעושין אותם לאבל ולשמחה אבל אין עניינם שוה וכן חלילים לכלה ולמת:
and stamped. [Heb. וְרַקְעֲךָ,] an expression of stamping.   ורקעך.  לשון מרפס:
with all the disdain. [Heb. שָּׁאטְךָ,] interpreted as an expression of disdain, like (Gen. 25:34): “and Esau despised,” which Onkelos renders: וְשָׁט, but I say that שָּׁאטְךָ is an expression of lust, golozemant or golosement in Old French, ardent desire, gluttony.   בכל שאטך.  לשון בזיון פותרין בו כמו ויבז עשו (בראשית כ״ה:ל״ד) שתרגום אונקלוס ושאט עשו ואני אומר שאט לשון שטף גולוזמנ"ט בלע"ז:
7Therefore, behold I have stretched forth My hand upon you, and I have given you for plunder to the nations, I have cut you off from the peoples and I shall make you perish from among the lands; I shall destroy you, and you will know that I am the Lord.   זלָכֵ֡ן הִֽנְנִי֩ נָטִ֨יתִי אֶת־יָדִ֜י עָלֶ֗יךָ וּנְתַתִּ֚יךָ לְבַז֙ (כתיב לְבַג֙) לַגּוֹיִ֔ם וְהִכְרַתִּ֙יךָ֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְהַֽאֲבַדְתִּ֖יךָ מִן־הָֽאֲרָצ֑וֹת אַשְׁמִ֣ידְךָ֔ וְיָדַעְתָּ֖ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
8So said the Lord God: Because Moab and Seir said, "Behold the house of Judah is like all the nations,"   חכֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה יַ֗עַן אֲמֹ֚ר מוֹאָב֙ וְשֵׂעִ֔יר הִנֵּ֥ה כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם בֵּ֥ית יְהוּדָֽה:
Behold the house of Judah is like all the nations. The love of the Holy One, blessed be He, has been annulled from them, and they are rejected, to be given into the hands of Nebuchadnezzar like the other nations. The Midrash Aggadah (see Lam. Rabbah, Proem 9) [says] that they entered the Temple and peeled off the pictures of the cherubim that Solomon had painted on the wall of the Temple (I Kings 7:36): “according to the attachment of a man and the joining, etc.” They took them outside and said, “Look at what these [Jews], who were showing themselves as decent people, were occupied with.”   הנה ככל הגוים בית יהודה.  בטלה אהבת הקב"ה מהם ונמאסו לתת ביד נבוכדנצר כשאר העכו"ם ומדרש אגדה שנכנסו להיכל וקפלו צורות הכרובים שצר שלמה על קיר ההיכל כמער איש ולויות (מלכים א ז׳:ל״ו) והוציאום לחוץ אמרו ראו אלו שהיו מראים עצמם כצנועים במה היו עוסקין:
9Therefore, behold I will expose the flank of Moab from the cities, from his cities of his frontier; the beautiful country of Bethjeshimoth, Baal Maon and Kiriathaim,   טלָכֵן֩ הִֽנְנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־כֶּ֚תֶף מוֹאָב֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים מֵֽעָרָ֖יו מִקָּצֵ֑הוּ צְבִ֗י אֶרֶץ בֵּ֣ית הַיְשִׁימ֔וֹת בַּ֥עַל מְע֖וֹן וְקִרְיָתָֽיְמָה (כתיב וְקִרְיָתְָֽמָה) :
behold I will expose. the fortresses of the land of Moab that are on the border at the end of their boundary; that is the flank, the end of the boundary of their land, like (Exod. 27:15): “And on the other side,” to the flank, which Targum [Jonathan] translates לְעִיבְרָא, to the side.   הנני פותח.  את מבצרי ארץ מואב אשר בספר בסוף גבולם הוא הכתף סוף גבול ארצם כמו (שמות כ״ז:ט״ו) ולכתף השנית אל הכתף דמתרגם לעיברא:
10To the children of the East against the children of Ammon. And I shall give it as an inheritance, in order that the children of Ammon shall not be remembered among the nations.   ילִבְנֵי־קֶ֙דֶם֙ עַל־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּנְתַתִּ֖יהָ לְמֽוֹרָשָׁ֑ה לְמַ֛עַן לֹֽא־תִזָּכֵ֥ר בְּנֵֽי־עַמּ֖וֹן בַּגּוֹיִֽם:
To the children of the East. I will expose them so that they should come upon the children of Ammon through the land of Moab.   לבני קדם.  אפתה אותם שיבאו על בני עמון דרך ארץ מואב:
11And upon Moab, I shall perform judgments, and they will know that I am the Lord.   יאוּבְמוֹאָ֖ב אֶֽעֱשֶׂ֣ה שְׁפָטִ֑ים וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
12So said the Lord God: Because of what Edom did when I took revenge on the house of Judah-and they were guilty and took revenge on them,   יבכֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה יַ֣עַן עֲשׂ֥וֹת אֱד֛וֹם בִּנְקֹ֥ם נָקָ֖ם לְבֵ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיֶּאְשְׁמ֥וּ אָשׁ֖וֹם וְנִקְּמ֥וּ בָהֶֽם:
13Therefore, so said the Lord God: I shall stretch forth My hand upon Edom, and I shall cut off from her both man and beast, and I shall lay it waste from the south, and Dedan will fall by the sword.   יגלָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְנָטִ֚תִי יָדִי֙ עַל־אֱד֔וֹם וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נָּה אָדָ֣ם וּבְהֵמָ֑ה וּנְתַתִּ֚יהָ חָרְבָה֙ מִתֵּימָ֔ן וּדְדָ֖נֶה בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ:
and Dedan. [Heb. וּדְדָנֶה,] the inhabitants of Dedan.   ודדנה.  ויתבי דדן:
14And I shall lay My revenge upon Edom by the hand of My people Israel, and they will do to Edom according to My wrath and according to My fury, and they will know my vengeance, says the Lord God.   ידוְנָֽתַתִּ֨י אֶת־נִקְמָתִ֜י בֶּֽאֱד֗וֹם בְּיַד֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעָשׂ֣וּ בֶֽאֱד֔וֹם כְּאַפִּ֖י וְכַֽחֲמָתִ֑י וְיָֽדְעוּ֙ אֶת־נִקְמָתִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה:
by the hand of My people Israel. They will be My agents to wreak My vengeance.   ביד עמי ישראל.  הם יהיו שלוחי לנקום נקמתי:
15So said the Lord God: Because the Philistines acted with vengeance and took revenge with [the] disdain of [their] soul to destroy for the hatred of old.   טוכֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה יַ֛עַן עֲשׂ֥וֹת פְּלִשְׁתִּ֖ים בִּנְקָמָ֑ה וַיִּנָּֽקְמ֚וּ נָקָם֙ בִּשְׁאָ֣ט בְּנֶ֔פֶשׁ לְמַשְׁחִ֖ית אֵיבַ֥ת עוֹלָֽם:
Because the Philistines acted with vengeance. With hatred and with rigor, like a man who wreaks vengeance upon his enemy.   יען עשות פלשתים בנקמה.  בשנאה ובפרך כאדם הנוקם נקמתו באויבו:
16Therefore, so said the Lord God: Behold I stretch forth My hand upon the Philistines, and I shall cut off the Cherethites and destroy the survivors on the seacoast.   טזלָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הִֽנְנִ֨י נוֹטֶ֚ה יָדִי֙ עַל־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְהִכְרַתִּ֖י אֶת־כְּרֵתִ֑ים וְהַ֣אֲבַדְתִּ֔י אֶת־שְׁאֵרִ֖ית ח֥וֹף הַיָּֽם:
the Cherethites. [Heb. כְּרֵתִים,] a nation deserving of being cut off (Targum). But I say, because I saw elsewhere that Scripture calls the Philistines כְּרֵתִים (Zeph. 2:5): “Woe to the inhabitants of the seacoast, the nation of (כְּרֵתִים),” and it does not give any other nation this appellation, it appears to me that there is a region of Philistia called Chereth, and so I find in the Book of (I) Samuel (30:14), concerning the group that set fire to Ziklag: “We made a raid on the south of the Cherethites.”   את כרתים.  עמא דחייבין לאישתיצאה ואומר אני לפי שראיתי במקום אחר קורא אל פלשתים כרתים היו יושבי חבל הים גוי כרתים (צפניה ב׳:ה׳) ואינו קורא כן לאומה אחרת נראה בעיני שיש גבול בפלשתים ששמו כרתי וכן אני מוצא בספר (שמואל (א' ל') בגדוד ששרף את צקלג אנחנו פשטנו על נגב הכרתי:
the seacoast. [Heb. חוֹף הַיָם,] marche in Old French, frontier, borderland. They are Philistines, who live in the southwestern corner of the land of Israel on the Western (Mediterranean) Sea.   חוף הים.  מארק"א בלע"ז הם פלשתים שיושבים במקצוע דרומית מערבית של גבול ארץ ישראל על הים האחרון:
17And I shall wreak great acts of vengeance with rebukes of fury, and they will know that I am the Lord when I lay My vengeance upon them.   יזוְעָשִׂ֚יתִי בָם֙ נְקָמ֣וֹת גְּדֹל֔וֹת בְּתֽוֹכְח֖וֹת חֵמָ֑ה וְיָֽדְעוּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה בְּתִתִּ֥י אֶת־נִקְמָתִ֖י בָּֽם: