Chapter 37

1The hand of the Lord came upon me, and carried me out in the spirit of the Lord, and set me down in the midst of the valley, and that was full of bones.   אהָיְתָ֣ה עָלַי֘ יַד־יְהֹוָה֒ וַיּֽוֹצִיאֵ֚נִי בְר֙וּחַ֙ יְהֹוָ֔ה וַיְנִיחֵ֖נִי בְּת֣וֹךְ הַבִּקְעָ֑ה וְהִ֖יא מְלֵאָ֥ה עֲצָמֽוֹת:
The hand of the Lord came upon me and carried me out in the spirit of the Lord, etc.. Every “the hand of the Lord” in a prophecy is an expression of compulsion, meaning that the spirit would compel him to go as a madman to a place that the spirit desired.   היתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' וגו'.  יד ה' כל יד ה' שבנבואה לשון כפייה הוא שהיתה הרוח כופה אותו לילך כמשתגע אל מקום שהרוח חפץ:
and that was full of bones. Our Rabbis said (Sanh. 92b) that they were of the tribe of Ephraim, who left Egypt before the end [of the exile], and the people of Gath who were born in the land slew them, as is stated in (I) Chronicles (7:20ff.)   והיא מלאה עצמות.  רבותינו אמרו שהיו משבט אפרים שיצאו ממצרים לפני הקץ והרגום אנשי גת הנולדי' בארץ כמו שאמור בדברי הימים:
2And He made me pass by them round about, and lo! they were exceedingly many on the surface of the valley, and lo! they were exceedingly dry.   בוְהֶֽעֱבִירַ֥נִי עֲלֵיהֶ֖ם סָבִ֣יב | סָבִ֑יב וְהִנֵּ֨ה רַבּ֚וֹת מְאֹד֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבִּקְעָ֔ה וְהִנֵּ֖ה יְבֵשׁ֥וֹת מְאֹֽד:
And He made me pass by them round about. the valley. But He did not bring him into its midst because he was a priest.   והעבירני עליהם סביב.  לבקעה ולא הכניסו לתוכה לפי שהיה כהן:
3Then He said to me; "Son of man, can these bones become alive?" And I answered, "O Lord God, You [alone] know."   גוַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם הֲתִֽחְיֶ֣ינָה הָֽעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וָֽאֹמַ֕ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ:
can… become alive. Do you think that they can come to life?   התחיינה.  הנראה בעיניך שיוכלו לחיות:
4And He said to me, "Prophesy over these bones, and say to them, 'O dry bones, hear the word of the Lord.'   דוַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א עַל־הָֽעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם הָֽעֲצָמוֹת֙ הַיְבֵשׁ֔וֹת שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהֹוָֽה:
5So says the Lord God to these bones; Behold, I will cause spirit to enter into you, and you shall live!   הכֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה לָֽעֲצָמ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י מֵבִ֥יא בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִֽחְיִיתֶֽם:
6And I will lay sinews upon you, and I will make flesh grow over you and cover you with skin and put breath into you, and you will live, and you will then know that I am the Lord."   ווְנָתַתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם גִּידִ֜ים וְהַֽעֲלֵתִ֧י עֲלֵיכֶ֣ם בָּשָׂ֗ר וְקָֽרַמְתִּ֚י עֲלֵיכֶם֙ ע֔וֹר וְנָתַתִּ֥י בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִֽחְיִיתֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
And I will lay sinews upon you, etc.. But in the Book of Job it says (10:11): “You clothe me with skin and flesh” first, and afterwards, “and You cover me with bones and sinews.” But to what were these similar? To a man who undresses and then dresses [himself] again, in which case, what he took off last he puts on first, whereas at the beginning of the creation of the fetus, skin and flesh come first and afterwards bones and sinews.   ונתתי עליכם גידים וגו'.  ובספר איוב הוא אומר עור ובשר תלבישני תחיל' ואחר כך ובעצמות וגידים תסוככני אלא למה היו אלו דומים לאדם שפושט וחוזר ולובש שמה שפשט אחרון לובש ראשון אבל בתחילת בריית הוולד עור ובשר תחילה ואח"כ עצמות וגידים:
and cover you. [Heb. וְקָרַמְתִי,] from the word for skin (קְרוּם) ecro(s)ter in Old French, and I shall encrust (with skin).   וקרמתי.  לשון קרום איקרוטיי"רייא בלע"ז:
7So I prophesied as I was commanded, and there arose a noise when I prophesied, and behold a commotion, and the bones came together, bone to its bone!   זוְנִבֵּ֖אתִי כַּֽאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּ֑יתִי וַֽיְהִי־ק֚וֹל כְּהִנָּֽבְאִי֙ וְהִנֵּה־רַ֔עַשׁ וַתִּקְרְב֣וּ עֲצָמ֔וֹת עֶ֖צֶם אֶל־עַצְמֽוֹ:
and there arose a noise. and behold the commotion of the bones, which were knocking one against the other.   ויהי קול.  והנה רעש העצמות שהיו טופחין זה לזה:
bone to its bone. The bones of each one, wherever they were scattered, were jumping and coming together, each one beside the place of its connection.   עצם אל עצמו.  עצמות כל אחד כל מקום שנתפזרו היו קופצין ומתקרבין כל אחד ואחד אצל מקו' חבורו:
8And I looked, and lo! sinews were upon them, and flesh came upon them, and skin covered them from above, but there was still no spirit in them.   חוְרָאִ֜יתִי וְהִנֵּה־עֲלֵיהֶ֚ם גִּידִים֙ וּבָשָׂ֣ר עָלָ֔ה וַיִּקְרַ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹר מִלְמָ֑עְלָה וְר֖וּחַ אֵ֥ין בָּהֶֽם:
9Then He said to me, "Prophesy to the spirit, prophesy, O son of man, and say to the spirit, 'So says the Lord God: From four sides come, O spirit, and breathe into these slain ones that they may live.' "   טוַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א אֶל־הָר֑וּחַ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָ֠דָם וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶל־הָר֜וּחַ כֹּֽה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה מֵֽאַרְבַּ֚ע רוּחוֹת֙ בֹּ֣אִי הָר֔וּחַ וּפְחִ֛י בַּֽהֲרוּגִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְיִֽחְיֽוּ:
from four sides. Wherever their souls went to roam, to the four sides of the world, from there they will gather and come.   מארבע רוחות.  כל מקום שהלכו נשמותיהן לשוט לד' רוחות העולם משם יתקבצו ויבאו:
and breathe. [Heb. וּפְחִי,] like (Isa. 54:16): “who blows (נֹפֵחַ) on a charcoal fire.”   ופחי.  כמו נופח באש פחם (ישעיהו נ״ד:ט״ז):
10And I prophesied as He had commanded me, and the spirit came into them, and they lived and stood on their feet, a very great army, exceedingly so.   יוְהִנַּבֵּ֖אתִי כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נִי וַתָּבוֹא֩ בָהֶ֨ם הָר֜וּחַ וַיִּֽחְי֗וּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ עַל־רַגְלֵיהֶ֔ם חַ֖יִל גָּד֥וֹל מְאֹד־מְאֹֽד:
11Then He said to me, "Son of man, these bones are all the house of Israel. Behold they say, 'Our bones have become dried up, our hope is lost, we are clean cut off to ourselves.'   יאוַיֹּאמֶר֘ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָֽעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹֽמְרִ֗ים יָֽבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ:
these bones are all the house of Israel. They are an intimation and an example of the entire house of Israel in their exile, for they say, “Our bones have become dried up from the troubles; our hope is lost, and what further hope can we have for salvation? Another explanation: All of these were of Israel, and because you revived them now, they say,” Our hope is lost, and we shall not come to life once again when the dead are resurrected."   העצמות האלה כל בית ישראל המה.  רמז ודוגמא לכל בית ישראל בצרותם המה שהרי הם אומרי' יבשו עצמותינו בצרות אבדה תקותינו ומה נוחיל לתשועה עוד דבר אחר כולם אלו משל ישראל היו ומפני שהחייתם עכשיו הם אומרים אבדה תקותינו ולא נחיה עוד שנית כשיחיו המתים:
12Therefore, prophesy and say to them, So says the Lord God: Lo! I open your graves and cause you to come up out of your graves as My people, and bring you home to the land of Israel.   יבלָכֵן֩ הִנָּבֵ֨א וְאָֽמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַֽעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרֽוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל:
Therefore, prophesy. that I am destined to resurrect you a second time.   לכן הנבא.  שעתיד אני להחיותם שנית:
13Then you shall know that I am the Lord, when I open your graves and lead you up out of your graves as My people.   יגוִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה בְּפִתְחִ֣י אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וּבְהַֽעֲלוֹתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרֽוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּֽי:
14And I will put My spirit into you, and you shall live, and I will set you on your land, and you shall know that I, the Lord, have spoken it and have performed it," says the Lord.   ידוְנָֽתַתִּ֨י רוּחִ֚י בָכֶם֙ וִֽחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל־אַדְמַתְכֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֞ם כִּ֣י־אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי נְאֻם־יְהֹוָֽה:
15And the word of the Lord came to me, saying:   טווַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
16"And you, son of man, take for yourself one stick and write upon it, 'For Judah and for the children of Israel his companions'; and take one stick and write upon it, 'For Joseph, the stick of Ephraim and all the house of Israel, his companions.'   טזוְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם קַח־לְךָ֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְתֹ֚ב עָלָיו֙ לִֽיהוּדָ֔ה וְלִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָ֑יו (כתיב חֲבֵרָ֑ו) וּלְקַח֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְת֣וֹב עָלָ֗יו לְיוֹסֵף֙ עֵ֣ץ אֶפְרַ֔יִם וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָֽיו (כתיב חֲבֵרָֽו) :
And you, son of man, take for yourself one stick and write upon it, ‘For Judah and for the children of Israel his companions’. These four words write upon it, to say that this stick is Judah’s and the tribe of Benjamin’s, who joined him.   ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וגו'.  וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו. ארבע תיבות הללו כתוב עליו לאמר עץ זה ליהודה ולשבט בנימין שנלוה עליו:
and take one stick and write upon it. This is for Joseph: the stick of Ephraim and the remaining nine tribes, which followed Jeroboam, who was of the tribe of Ephraim.   ולקח עץ אחד וכתיב עליו.  זה ליוסף עץ אפרי' ושאר תשעה שבטים שהיו אחרי ירבע' שהיו משבט אפרי':
17And bring them close, one to the other into one stick, and they shall be one in your hand.   יזוְקָרַ֨ב אֹתָ֜ם אֶחָ֧ד אֶל־אֶחָ֛ד לְךָ֖ לְעֵ֣ץ אֶחָ֑ד וְהָי֥וּ לַֽאֲחָדִ֖ים בְּיָדֶֽךָ:
and they shall be one. I shall join the two sticks, so that they will be one stick in your hand.   והיו לאחדים.  אני אחבר' לשני העצים שיהא עץ אחד בידך:
18And when the children of your people say to you, saying, 'Will you not tell us what these are to you?'   יחוְכַֽאֲשֶׁר֙ יֹֽאמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ בְּנֵ֥י עַמְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר הֲלֽוֹא־תַגִּ֥יד לָ֖נוּ מָה־אֵ֥לֶּה לָּֽךְ:
19Say to them, So says the Lord God: Behold I will take the stick of Joseph, which is in the hand of Ephraim and the tribes of Israel his companions, and I will place them with him with the stick of Judah, and I will make them into one stick, and they shall become one in My hand.   יטדַּבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י לֹקֵ֜חַ אֶת־עֵ֚ץ יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיַד־אֶפְרַ֔יִם וְשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָ֑יו (כתיב חֲבֵרָ֑ו) וְנָֽתַתִּי֩ אוֹתָ֨ם עָלָ֜יו אֶת־עֵ֣ץ יְהוּדָ֗ה וַֽעֲשִׂיתִם֙ לְעֵ֣ץ אֶחָ֔ד וְהָי֥וּ אֶחָ֖ד בְּיָדִֽי:
Behold I will take the stick, etc.. that they shall no longer be two kingdoms.   הנה אני לוקח את עץ וגו'.  שלא יהיו עוד לשתי ממלכות:
20And the sticks upon which you shall write shall be in your hand before their eyes.   כוְהָי֨וּ הָעֵצִ֜ים אֲשֶׁר־תִּכְתֹּ֧ב עֲלֵיהֶ֛ם בְּיָֽדְךָ֖ לְעֵינֵיהֶֽם:
21And say to them, So says the Lord God: Behold I will take the children of Israel from among the nations where they have gone, and I will gather them from every side, and I will bring them to their land.   כאוְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּ֨ה אֲנִ֚י לֹקֵ֙חַ֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ין הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר הָֽלְכוּ־שָׁ֑ם וְקִבַּצְתִּ֚י אֹתָם֙ מִסָּבִ֔יב וְהֵֽבֵאתִ֥י אוֹתָ֖ם אֶל־אַדְמָתָֽם:
22And I will make them into one nation in the land upon the mountains of Israel, and one king shall be to them all as a king; and they shall no longer be two nations, neither shall they be divided into two kingdoms anymore.   כבוְעָשִׂ֣יתִי אֹ֠תָם לְג֨וֹי אֶחָ֚ד בָּאָ֙רֶץ֙ בְּהָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמֶ֧לֶךְ אֶחָ֛ד יִֽהְיֶ֥ה לְכֻלָּ֖ם לְמֶ֑לֶךְ וְלֹ֚א יִֽהְיוּ־ (כתיב יִֽהְיֻה) עוֹד֙ לִשְׁנֵ֣י גוֹיִ֔ם וְלֹ֨א יֵחָ֥צוּ ע֛וֹד לִשְׁתֵּ֥י מַמְלָכ֖וֹת עֽוֹד:
23And they shall no longer defile themselves with their idols, with their detestable things, or with all their transgressions, and I will save them from all their habitations in which they have sinned, and I will purify them, and they shall be to Me as a people, and I will be to them as a God.   כגוְלֹ֧א יִֽטַמְּא֣וּ ע֗וֹד בְּגִלּֽוּלֵיהֶם֙ וּבְשִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וּבְכֹ֖ל פִּשְׁעֵיהֶ֑ם וְהֽוֹשַׁעְתִּ֣י אֹתָ֗ם מִכֹּ֚ל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְא֣וּ בָהֶ֔ם וְטִֽהַרְתִּ֚י אוֹתָם֙ וְהָֽיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וַֽאֲנִ֕י אֶֽהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים:
24And My servant David shall be king over them, and one shepherd shall be for them all, and they shall walk in My ordinances and observe My statutes and perform them.   כדוְעַבְדִּ֚י דָוִד֙ מֶ֣לֶךְ עֲלֵיהֶ֔ם וְרוֹעֶ֥ה אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לְכֻלָּ֑ם וּבְמִשְׁפָּטַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְחֻקֹּתַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם:
25And they shall dwell on the land that I have given to My servant, to Jacob, wherein your forefathers lived; and they shall dwell upon it, they and their children and their children's children, forever; and My servant David shall be their prince forever.   כהוְיָֽשְׁב֣וּ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֚ר נָתַ֙תִּי֙ לְעַבְדִּ֣י לְיַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יָֽשְׁבוּ־בָ֖הּ אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וְיָֽשְׁב֣וּ עָלֶ֡יהָ הֵ֠מָּה וּבְנֵיהֶ֞ם וּבְנֵ֚י בְנֵיהֶם֙ עַד־עוֹלָ֔ם וְדָוִ֣ד עַבְדִּ֔י נָשִׂ֥יא לָהֶ֖ם לְעוֹלָֽם:
to My servant, to Jacob. As I gave it to Jacob, without boundaries.   לעבדי ליעקב.  כעין שנתתיה ליעקב בלי מצרי':
26And I will form a covenant of peace for them, an everlasting covenant shall be with them; and I will establish them and I will multiply them, and I will place My Sanctuary in their midst forever.   כווְכָרַתִּ֚י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם יִֽהְיֶ֣ה אוֹתָ֑ם וּנְתַתִּים֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אוֹתָ֔ם וְנָֽתַתִּ֧י אֶת־מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם:
27And My dwelling place shall be over them, and I will be to them for a God, and they shall be to Me as a people.   כזוְהָיָ֚ה מִשְׁכָּנִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם:
28And the nations shall know that I am the Lord, Who sanctifies Israel, when My Sanctuary is in their midst forever."   כחוְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּי אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה מְקַדֵּ֖שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּֽהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם: