| 1Is not man on Earth for a limited time, and are his days [not] like the days of a hireling? |
|
אהֲלֹֽא־צָבָ֣א לֶֽאֱנ֣וֹשׁ עֲלֵי־אָ֑רֶץ (כתיב עֲל) וְכִימֵ֖י שָׂכִ֣יר יָמָֽיו: |
| Is not man on Earth for a limited time. This is what I said to you. ‘Agree and turn to me.’ because how can I be silent from crying out about my misfortune? Do you not know that the time a man has to live is limited? |
|
הלא צבא וגו'.
זה הדבר אשר אמרתי לכם הואילו פנו בי כי איך אחריש מלזעוק על הוותי הלא ידעתם כי יש צבא וזמן לאנוש כמה יחיה:
|
| and… like the days of a hireling. and I-that time that is allotted to me… |
|
וכימיו שכיר.
שנשכר לשנה ויודע שיכלו ימי שכירתו כן זה יודע שיכלו שנים הקצובות לו, ואני אותו צבא הניתן לי:
|
| 2As a slave, who longs for the shadow, and as a hireling who hopes for his wages, |
|
בכְּעֶ֥בֶד יִשְׁאַף־צֵ֑ל וּכְ֜שָׂכִ֗יר יְקַוֶּ֥ה פָֽעֳלֽוֹ: |
| As a slave who longs for the shadow. As a slave, who toils all day through and longs and yearns, “When will the shadow of evening come?” And as a hireling, who hopes for his wages at eventide, because the whole day was to him for toil, and he yearns for the sunset. |
|
כעבד ישאף צל.
כעבד שהוא יגע כל היום וישאף ויתאוה מתי יהיה צל הערב וכשכיר אשר יקוה פעלו לערב לפי שהיה לו כל היום לעמל ויתאוה לביאת השמש:
|
| 3so was I made to possess months of futility, and they appointed wearisome nights for me. |
|
גכֵּ֚ן הָנְחַ֣לְתִּי לִ֖י יַרְחֵי־שָׁ֑וְא וְלֵיל֥וֹת עָ֜מָ֗ל מִנּוּ־לִֽי: |
| So was I made to possess. that allotted time that was given to man on Earth, with months of futility and torments. |
|
כן הנחלתי לי.
משמים ירחי שוא ויסורין אותו צבא הניתן לאנוש אלי ארץ:
|
| and they appointed wearisome nights for me. (from Heaven). |
|
ולילות עמל מנו לי.
(מן השמים):
|
| 4If I would lie down, I would say, 'When shall I arise, and [when will] the evening depart?' And I was sated with restlessness until twilight. |
|
דאִם־שָׁכַ֗בְתִּי וְאָמַ֗רְתִּי מָתַ֣י אָ֖קוּם וּמִדַּד־עָ֑רֶב וְשָׂבַ֖עְתִּי נְדֻדִ֣ים עֲדֵי־נָֽשֶׁף: |
| If I would lie down. at night, I would hope and say, etc. |
|
אם שכבתי.
בלילה צפיתי ואמרתי וגו':
|
| and the evening depart. When will it become light and when will the time of arising come, and when will the evening depart? [The word מדד] is an expression of (Gen. 31:40) “and sleep was banished (ותדד).” The “mem” is a defective radical, as in מאמר, statement; משמר, watch. |
|
ומדד ערב.
מתי יאיר ויבא עת קימה ועת מידוד הנשף לשון ותדד שנתי (בראשית ל״א:מ׳) והמ"ם הוא עיקר נופל כמו מאמר, משמר:
|
| And I was sated with restlessness. I was sated with restlessness on my bed by day until twilight, because, due to the torments I could not sleep until the twilight of day, since my flesh was clothed with worms. |
|
ושבעתי נדודים.
ואשבע נדודים על מטתי ביום עד נשף לפי שלא הייתי יכול לישן מפני יסורים עד נשף של יום לפי שלבש בשרי רימה:
|
| 5My flesh is clothed with worms and clods of earth; my skin wrinkled and melted. |
|
הלָ֘בַ֚שׁ בְּשָׂרִ֣י רִ֖מָּה וְג֣וּשׁ (כתיב וְג֣יּשׁ) עָפָ֑ר עוֹרִ֥י רָ֜גַ֗ע וַיִּמָּאֵֽס: |
| and clods of earth. Clods of earth (?) Now this is the development of rust, because it is the custom of clods of earth to moisten and cause rust. |
|
וגוש עפר.
גושת עפר והיא העלתה חלודה שדרך גוש עפר ללחלח ולהעלות חלודה:
|
| wrinkled. Heb. רגע wrinkled, as in (Isa. 51:15), “Who wrinkles (רגע) the sea.” Another explanation: עוֹרִי רָגַע is an expression of resting a wave after a wave, like wrinkles (?). |
|
רגע.
נקמט כמו רוגע הים (ישעיה י) פ"א עורי רגע ל' נוח גל אחר (ס"א אצל) גל כקמטים הללו:
|
| 6My days are swifter than a weaver's shuttle and are spent without hope. |
|
ויָמַ֣י קַ֖לּוּ מִנִּי־אָ֑רֶג וַ֜יִּכְל֗וּ בְּאֶ֣פֶס תִּקְוָֽה: |
| My days are swifter. The days of my prosperity hastened to go away. |
|
ימי קלו.
ימי טובתי מיהרו ללכת:
|
| than a weaver’s shuttle. Than weaving that is done swiftly. So said Hezekiah (Isa. 38:12), “I severed, like a weaver, my life.” |
|
מני ארג.
מני אריג' הנעשי' מהרה וכן אמר חזקיה (שם לח) קפדתי כאורג חיי:
|
| without hope. I no longer hope for good. |
|
באפס תקוה.
איני מקוה עוד לטובה:
|
| 7Remember that my life is wind; my eye will not return to see good. |
|
זזְכֹר כִּי־ר֣וּחַ חַיָּ֑י לֹא־תָשׁ֥וּב עֵ֜ינִ֗י לִרְא֥וֹת טֽוֹב: |
| my eye will not return. after death. Here Job denies the dogma of the Resurrection of the Dead. |
|
לא תשוב עיני.
לאחר מיתה וכאן כפר איוב בתחיית המתים:
|
| 8The eye of him who sees me shall see me no more; set Your eyes upon me and I will be here no longer. |
|
חלֹֽא־תְ֖שׁוּרֵנִי עֵ֣ין רֹ֑אִי עֵינֶ֖יךָ בִּ֣י וְאֵינֶֽנִּי: |
| shall see me no more. The eye that wishes to see me shall see me no more after I die. |
|
לא תשורני.
לא יראני עוד עוד עין שתחפוץ לראותי אחר שאמות:
|
| set Your eyes upon me and I will be here no longer. He is addressing the Holy One, blessed be He: “Why did You have to finish me off and crush me with pains? With one look that you set Your eyes on me, I am no longer in the world.” |
|
עיניך בי ואינני.
להקב"ה מדבר למה הוצרכת לפצעני ולדכאני בייסורים בראייה א' שתשים עיניך עלי ואינני בעולם:
|
| 9Just as a cloud is consumed and goes away, so will one who descends to the grave not ascend. |
|
טכָּלָ֣ה עָ֖נָן וַיֵּלַ֑ךְ כֵּ֥ן יוֹרֵ֥ד שְׁ֜א֗וֹל לֹ֣א יַֽעֲלֶֽה: |
| 10He shall never again return to his house, neither shall his place recognize him again. |
|
ילֹֽא־יָשׁ֣וּב ע֣וֹד לְבֵית֑וֹ וְלֹֽא־יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקוֹמֽוֹ: |
| 11Neither will I restrain my mouth; I will speak with the anguish of my spirit, I will complain with the bitterness of my soul. |
|
יאגַּם־אֲנִי֘ לֹ֪א אֶֽחֱשָׂ֫ךְ־פִּ֥י אֲֽ֖דַבְּרָה בְּצַ֣ר רוּחִ֑י אָ֜שִׂ֗יחָה בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי: |
| Neither will I restrain my mouth. Since You do not desist from me, neither will I restrain my speech from complaining about Your ways. |
|
גם אני לא אחשך פי.
הואיל ואינך חדל ממני גם אני לא אמנע דיבור מלצעוק על מדותיך:
|
| 12Am I a sea or a sea monster, that You place a watch over me? |
|
יבהֲיָם־אָ֖נִי אִם־תַּנִּ֑ין כִּֽי־תָשִׂ֖ים עָלַ֣י מִשְׁמָֽר: |
| Am I a sea. that You placed sand over me as a guard? |
|
הים אני.
ששמת עלי חול למשמר:
|
| or a sea monster. A huge fish that You imprisoned in the depths of the sea, that You place this Adversary as a guard over me, to watch me lest my soul depart? |
|
אם תנין.
דג גדול שחבשתו בנבכי ים כי תשים עלי משמר השטן הזה לשומרני שלא תצא נפשי:
|
| 13Should I say that my bed shall comfort me, that my couch shall bear my speech |
|
יגכִּֽי־אָ֖מַרְתִּי תְּנַֽחֲמֵ֣נִי עַרְשִׂ֑י יִשָּׂ֥א בְ֜שִׂיחִ֗י מִשְׁכָּבִֽי: |
| that my couch shall bear my speech. The couch upon which I sleep at night will bear my trouble somewhat, and I will be able to restrain my speech. |
|
ישא בשיחי משכבי.
משכב הלילה יסבול בצרתי מעט ואוכל למנוע שיחי:
|
| 14You terrify me with dreams, and You frighten me with visions, |
|
ידוְחִתַּתַּ֥נִי בַֽחֲלֹמ֑וֹת וּמֵֽחֶזְיֹנ֥וֹת תְּבַֽעֲתַֽנִּי: |
| 15so that my soul chooses strangling; death rather than these my bones. |
|
טווַתִּבְחַ֣ר מַֽחֲנַ֣ק נַפְשִׁ֑י מָ֜וֶ֗ת מֵֽעַצְמוֹתָֽי: |
| death rather than these my bones. I choose death rather than these limbs in my body. |
|
מות מעצמותי.
מות אני בוחר יותר מאיברים הללו שבי:
|
| 16I despised [my life]; I will not live forever; desist from me for my life is futility. |
|
טזמָאַסְתִּי לֹֽא־לְעֹלָ֣ם אֶֽחְיֶ֑ה חֲדַ֥ל מִ֜מֶּ֗נִּי כִּֽי־הֶ֥בֶל יָמָֽי: |
| I despised. my life, because ultimately I will not live forever. |
|
מאסתי.
בחיי, כי סוף סוף לא לעולם אחיה:
|
| desist from me. From harming me, because my days are futile and few. |
|
חדל ממני.
מלהרע לי כי הבל ומעט ימי:
|
| 17What is man that You should give him importance, or that You should pay attention to him? |
|
יזמָֽה־ אֱ֖נוֹשׁ כִּ֣י תְגַדְּלֶ֑נּוּ וְכִֽי־תָשִׁ֖ית אֵלָ֣יו לִבֶּֽךָ: |
| that You should give him importance. to pay attention to him, to visit his deeds every morning and test him every moment? |
|
כי תגדלנו.
לשית אליו לבך לפקוד מעשיו בכל בקר ולבחון לכל רגע:
|
| 18That you should visit him every morning and try him every moment. |
|
יחוַתִּפְקְדֶ֥נּוּ לִבְקָרִ֑ים לִ֜רְגָעִ֗ים תִּבְחָנֶֽנּוּ: |
| 19How long will You not desist from me, will You not let me go until I swallow my spit? |
|
יטכַּמָּה לֹֽא־תִשְׁעֶ֣ה מִמֶּ֑נִּי לֹֽא־תַ֜רְפֵּ֗נִי עַד־בִּלְעִ֥י רֻקִּֽי: |
| How long. For what length of time will You not desist from me, like (Exod. 5:9), “and let them not turn (ישעו) to false words.” Similarly (below 14:6), “Turn away (שעה) from him and desist.” |
|
כמה.
עת ארוך אשר לא תשעה ממני כמו (שמות ה) ואל ישעו בדברי שקר וכן (לקמן יד) שעה מעלי וחדל:
|
| until I swallow my spit. long enough to swallow my spit. |
|
בלעי רקי.
כדי בליעת רוקי:
|
| 20I have sinned; what do I do to You? O watcher of man, why have You made me as a mark for You, so that I have become a burden to myself? |
|
כחָטָ֡אתִי מָ֚ה אֶפְעַ֥ל | לָךְ֘ נֹצֵ֪ר הָֽאָ֫דָ֥ם לָ֚מָה שַׂמְתַּ֣נִי לְמִפְגָּ֣ע לָ֑ךְ וָאֶֽהְיֶ֖ה עָלַ֣י לְמַשָּֽׂא: |
| as a mark for You. As an object that a man strikes when he is angry and vents upon it the entire act of his hatred (other editions: his sin). |
|
למפגע לך.
כפוגע האדם בעת חמתו ומעורר עליו כל מעשה איבתו (ס"א חובתו):
|
| so that I have become a burden to myself. [Etz Chayim ms: Like “and I have become a burden to You.”] This is one of the words in which Scripture euphemized, and they are known as the emendation of the scribes. |
|
ואהיה עלי למשא.
זה אחד מן תיבות שכינה הכתוב והן תיקון סופרי':
|
| 21Now why do You not forgive my transgression and remove my iniquity, for now I will lie on the dust; and You shall seek me but I am not here. |
|
כאוּמֶ֚ה | לֹֽא־תִשָּׂ֣א פִשְׁעִי֘ וְתַֽעֲבִ֪יר אֶת־עֲוֹ֫נִ֥י כִּֽי־עַ֖תָּה לֶֽעָפָ֣ר אֶשְׁכָּ֑ב וְשִֽׁחַרְתַּ֣נִי וְאֵינֶֽנִּי: |
| Now why do You not forgive my transgression. What is this matter that You do not forgive my transgression? |
|
ומה לא תשא פשעי.
ומה הדבר הזה שאינך נושא לפשעי:
|
| and You shall seek me. You shall seek me and not find me. |
|
ושחרתני.
תבקשני ולא תמצאני:
|
