Chapter 90

1A prayer of Moses, the man of God. O Lord, You have been our dwelling place throughout all generations.   אתְּפִלָּה֘ לְמֹשֶׁ֪ה אִֽישׁ־הָֽאֱלֹ֫הִ֥ים אֲֽדֹנָ֗י מָע֣וֹן אַ֖תָּה הָ֘יִ֥יתָ לָּ֜֗נוּ בְּדֹ֣ר וָדֹֽר:
A prayer of Moses. Moses recited all the eleven psalms from here to (ch. 101) “Of David, a song.” Corresponding to them, he [Moses] blessed eleven tribes with eleven blessings, in (Deut. 33): “And this is the blessing.”   תפלה למשה.  אחד עשר מזמורים מכאן עד לדוד מזמור כלם משה אמרם כנגדם ברך אחד עשר ברכות לאחד עשר שבטים בזאת הברכה:
You have been our dwelling place. Heb. מעון, an abode and a refuge in which to enter. [That is what] You have been for us.   מעון אתה היית לנו.  מעון מדור ומנוס לבא שם היית לנו:
throughout all generations. From time immemorial, for You preceded all.   בדר ודר.  מעולם כי אתה מקדם הכל היית:
2Before the mountains were born, and You brought forth the earth and the inhabited world, and from everlasting to everlasting, You are God.   בבְּטֶ֚רֶם | הָ֘רִ֚ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑ל וּמֵֽעוֹלָ֥ם עַד־ע֜וֹלָ֗ם אַתָּ֥ה אֵֽל:
Before the mountains were born. [i.e., before they] were created, and before You brought forth the earth and the inhabited world, and from the first world to the last world, You are God.   בטרם הרים יולדו.  נבראו ובטרם חוללת ארץ ותבל ומעולם ראשון ועד עולם אחרון אתה אל:
3You bring man to the crushing point, and You say, "Return, O sons of men."   גתָּשֵׁ֣ב אֱ֖נוֹשׁ עַד־דַּכָּ֑א וַ֜תֹּ֗אמֶר שׁ֣וּבוּ בְנֵֽי־אָדָֽם:
You bring man to the crushing point. You bring agonies upon man until You reduce him to a weakened state, near death, and You tell him with these agonies, “Return, O sons of men from your evil ways.”   תשב אנוש עד דכא.  מביא אתה יסורין על האדם עד שאתה מחזירו להיות תשוש כח וקרוב למות, ותאמר לו ביסורין שובו בני אדם מדרכיכם הרעים:
4For a thousand years are in Your eyes like yesterday, which passed, and a watch in the night.   דכִּ֚י אֶ֪לֶף שָׁנִ֡ים בְּֽעֵינֶ֗יךָ כְּי֣וֹם אֶ֖תְמוֹל כִּ֥י יַֽעֲבֹ֑ר וְאַשְׁמ֘וּרָ֥ה בַלָּֽיְלָה:
For a thousand years are in Your eyes. A thousand years of man are like one day of the Holy One, blessed be He, and part of the night with it; for one day of the Holy One, blessed He, and a little of the night of the Holy One, blessed be He, are a thousand years, for the text does not say that the day of the Holy One, blessed be He, is like a thousand years, but that when a little of the night elapses with it, then His day is complete, and it is a thousand years. Therefore, Adam died within a thousand [years] for had he lived a thousand [years] it would be more than the day of the Holy One, blessed be He. Perhaps the amount of that watch equals the time from the death of Adam until a thousand years, but we do not know how much that watch was, except from conjecture. I found [this]:   כי אלף שנים בעיניך.  אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב"ה ועוד מן הלילה עמו כי יום א' של הקב"ה ומעט מן הלילה של הקב"ה הם אלף שנים שהרי לא אמר הכתו' שיהא יומו של הקב"ה אחד כאלף שנים אבל כשיצא מעט מן הלילה עמו אז יומו שלם והוי אלף שנים ולכך מת אדם הראשון תוך אלף שאם היה חי אלף היה יותר מיומו של הקב"ה ושמא שיעור אותה אשמורה הוא כמו שיש ממיתת אדם הראשון עד אלף שנים ואנן לא ידעינן כמה הוי אותה אשמורה כי אם מסברא (מצאתי):
For a thousand years are in Your eyes, etc.. And when repentance came into Your thoughts from the beginning, You judged well and created it. Now those years were appropriate for it because people’s days were many, so that a thousand years were in Your eyes like one passing day, which passed and was gone, with a little of the night with it, for You said to Adam (Gen. 2:17): “for on the day you eat of it, you will surely die,” and he lived nine hundred and thirty years. We find that a thousand years equal one whole day and a little of the night with it.   כי אלף שנים בעיניך וגו'. וכשעלתה תשובה בדעתך מתחלה יפה דנת ובראת אותה וראוין היו השנים לכך לפי (שלא) היו ימי בני אדם רבים שלא היו אלף שנים בעיניך אלא כיום הולך שעבר וחלף ומעט מן הלילה עמו שהרי אמרת לאדם הראשון (בראשית ב׳:י״ז) כי ביום אכלך ממנו מות תמות וחיה תשע מאות ושלשים שנה נמצאו אלף שנים עולים ליום שלם ומעט מן הלילה עמו:
like yesterday, which passed. Which already passed.   כיום אתמול כי יעבור.  שכבר עבר:
5You carry them away as a flood; they are like a sleep; in the morning, like grass it passes away.   הזְרַמְתָּם שֵׁנָ֣ה יִֽהְי֑וּ בַּ֜בֹּ֗קֶר כֶּֽחָ֘צִ֥יר יַֽחֲלֹֽף:
You carry them away as a flood; they are like a sleep. Now you have seized those years and had them become a few days, which are merely like a sleep of slumber, for the years of the generations are seventy years, as is explained at the end of the chapter: “The days of our years because of them are seventy years,” and they are regarded as one sleep. As the matter that is said (below 126:1) “When the Lord returns the returnees to Zion, we shall be like dreamers.” This was stated regarding the Babylonian exile, which lasted seventy years.   זרמתם שנה יהיו.  עכשיו חטפתם לאותם השנים והבאתם לימים מועטים שאינם אלא כשנת תנומה ששני הדורות שבעים שנה הם, כמו שמפורש בסוף הענין ימי שנותינו בהם שבעים שנה, והם חשובים שינה אחת כענין (לקמן קכ"ז) בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים ועל שבעים שנה של גלות בבל נאמר שהיה שבעים שנה:
You carry them away as a flood. Heb. זרמתם, an expression of flooding, as (Hab. 3:10): “A stream (זרם) of water.”   זרמתם.  לשון שטיפה כמו (חבקוק ג) זרם מים:
in the morning, like grass it passes away. If one is born at night, he dies in the morning at the end of his sleep. And if,…   בבקר כחציר יחלוף.  הנולד בלילה מת בבוקר לסוף השינה ואם
6In the morning, it blossoms and passes away; in the evening, it is cut off and withers.   ובַּבֹּקֶר יָצִ֣יץ וְחָלָ֑ף לָ֜עֶ֗רֶב יְמ֘וֹלֵ֥ל וְיָבֵֽשׁ:
In the morning, it blossoms. it passes away immediately, and when evening comes, it is cut off and withered. Why?   בבקר יציץ.  מיד חלף ועד בא הערב ימולל ויבש, למה:
7For we perish from Your wrath, and from Your anger we are dismayed.   זכִּֽי־כָלִ֥ינוּ בְאַפֶּ֑ךָ וּבַֽחֲמָֽתְךָ֥ נִבְהָֽלְנוּ:
For we perish from Your wrath, and from Your anger, etc.. That is to say: And because of all this,…   כי כלינו באפך וגו'.  ועל כל זאת:
8You have placed our iniquities before You, [the sins of] our youth before the light of Your countenance.   חשַׁתָּ֣ה (כתיב שַׁתָּ֣) עֲו‍ֹֽנֹתֵ֣ינוּ לְנֶגְדֶּ֑ךָ עֲ֜לֻמֵ֗נוּ לִמְא֥וֹר פָּנֶֽיךָ:
You have placed our iniquities before You. and our youth, the sins of our youth, You have placed before the light of Your countenance.   שתה עונותינו לנגדך.  ואת עלומינו את חטאת נעורינו שמת למאור פניך:
our youth. Heb. עלמנו, our youth, as (I Sam. 17:56): “whose son is this youth (העלם).”   עלמינו.  נעורינו כמו (שמואל א יז) בן מי זה העלם:
before the light of Your countenance. opposite You and to look at them.   למאור פניך.  למולך להביט בהם:
9For all our days have passed away in Your anger; we have consumed our years as a murmur.   טכִּ֣י כָל־יָ֖מֵינוּ פָּנ֣וּ בְעֶבְרָתֶ֑ךָ כִּלִּ֖ינוּ שָׁנֵ֣ינוּ כְמוֹ־הֶֽגֶה:
have passed away in Your anger. Have turned, have been cleared away, and have gone away in Your anger.   פנו בעברתך.  ופנו ונבערו והלכו להם בעברתך:
as a murmur. Like speech, which hastens to disappear.   כמו הגה.  כדבור הממהר לכלות:
10The days of our years because of them are seventy years, and if with increase, eighty years; but their pride is toil and pain, for it passes quickly and we fly away.   ייְמֵ֚י שְׁנוֹתֵ֨ינוּ | בָּהֶ֨ם שִׁבְעִ֪ים שָׁנָ֡ה וְאִ֚ם בִּגְבוּרֹ֨ת | שְׁמ֘וֹנִ֚ים שָׁנָ֗ה וְ֖רָהְבָּם עָמָ֣ל וָאָ֑וֶן כִּ֘י גָ֥ז חִ֜֗ישׁ וַנָּעֻֽפָה:
The days of our years because of them are seventy years. The days of these years of ours, because of these iniquities of ours and because of these sins of our youth, are seventy years.   ימי שנותינו בהם שבעים שנה.  שנותינו אלה בעונותינו אלה ובעלומינו אלה שבעים שנה הם:
and if with increase. And if his days are much increased, they are eighty years.   ואם בגבורות.  ואם הרבה גברו ימיו שמונים שנה הם:
but their pride is toil and pain. But all the greatness and the dominion that a person enjoys in these days are only toil and pain. Why? Because it passes quickly and we fly away. During its swift passing, we fly away and die.   ורהבם עמל ואון.  וכל הגדולה והשררה שיש לו לאדם בימים האלה אינם אלא עמל ואון ולמה שהרי כי גז חיש ונעופ' בתוך עברה מהר אנו עפים ומתים:
it passes. Heb. גז, an expression of passing, as (Nahum 1:12): “they have crossed (נגוזו);” (Num. 11:31), “and drove (ויגז) quails up from the sea.”   גז.  לשון העברה כמו נגוזו ועבר (נחום א׳:י״ב) ויגז שלוים מן הים (במדבר י״א:ל״א):
11Who knows the might of Your wrath, and according to Your fear is Your anger.   יאמִֽי־י֖וֹדֵעַ עֹ֥ז אַפֶּ֑ךָ וּ֜כְיִרְאָֽתְךָ֗ עֶבְרָתֶֽךָ:
Who knows the might of Your wrath. In these few days, who can acquire intelligence to know the might of Your wrath and to fear You, and as for You, Your fear is Your anger. Just as You are feared, so is Your anger harsh, and You exact retribution from the sinners.   מי יודע עז אפך.  בימים מועטים כאלה מי יקנה לו לב לדעת את עז אפך ליראה אותך ואתה כיראתך עברתך. כשם שאתה יראוי כן עברתך קשה ונפרע מן החוטאים:
12So teach the number of our days, so that we shall acquire a heart of wisdom.   יבלִמְנ֣וֹת יָ֖מֵינוּ כֵּ֥ן הוֹדַ֑ע וְ֜נָבִ֗א לְבַ֣ב חָכְמָֽה:
So teach the number of our days. And just as in the beginning, make known in the world the number of our long days, and since we enjoy longevity, we will be able to acquire intelligence, and we will acquire in them a heart of wisdom. The word נביא is an expression of bringing [rather than of a prophet. Cf. B.B. 12a, Targum ad. loc, Redak below]. (Some say: According to the number of our days כן, according to the numerical value of כן, seventy years. He says: According to the number of our years, which are few, so shall You chastise us, as [Jud. 8:16]: “and with them he chastised (ויודע) the men of Succoth.” This does not appear in all editions.)   למנות ימינו כן הודע.  כאשר בתחלה הודע בעולם את מנין ימינו ארוכים וכיון שנאריך ימים נוכל לקנות לב ונביא בתוכם לבב חכמה, ונביא לשון הבאה, (וי"א למנות ימינו כן כמנין כ"ן שבעים שנה ונמות לפי שיעור ימינו שהן מעט כן תייסר אותנו וכן ויודע בהם אנשי סוכות) (שופטים ח׳:ט״ז) (סא"א):
13Return, O Lord, how long? And repent about Your servants.   יגשׁוּבָ֣ה יְ֖הֹוָה עַד־מָתָ֑י וְ֜הִנָּחֵ֗ם עַל־עֲבָדֶֽיךָ:
Return, O Lord. from Your burning wrath.   שובה ה'.  מחרון אפיך:
And repent. Think well about Your servants.   והנחם.  חשוב מחשבה טובה על עבדיך:
14Satiate us in the morning with Your loving-kindness, and let us sing praises and rejoice with all our days.   ידשַׂבְּעֵ֣נוּ בַבֹּ֣קֶר חַסְדֶּ֑ךָ וּנְרַ֘נְּנָ֥ה וְ֜נִשְׂמְחָ֗ה בְּכָל־יָמֵֽינוּ:
Satiate us in the morning. On the day of the redemption and the salvation, which is the morning of the night of the trouble, the sighing, and the darkness.   שבענו בבקר חסדך.  ביום הגאולה והתשועה שהוא בקר לליל הצרה והאנחה והחשיכה:
and let us sing praises and rejoice with all our days. i.e., with all the troubles that passed over us in these days of ours.   ונרננה ונשמחה בכל ימינו.  כלומר בכל הצרו' שעברו עלינו בימינו אלה:
15Cause us to rejoice according to the days that You afflicted us, the years that we saw evil.   טושַׂמְּחֵנוּ כִּימ֣וֹת עִנִּיתָ֑נוּ שְׁ֜נ֗וֹת רָ֘אִ֥ינוּ רָעָֽה:
Cause us to rejoice according to the days that You afflicted us. Cause us to rejoice in the days of our Messiah according to the number of days that You afflicted us in the exiles and according to the number of years that we experienced evil.   שמחנו כימות עניתנו.  שמחנו לימות משיחנו כמנין ימות שעניתנו בגליות וכמנין שנות אשר ראינו רעה:
16May Your works appear to Your servants, and Your beauty to their sons.   טזיֵֽרָאֶ֣ה אֶל־עֲ֖בָדֶיךָ פָּֽעֳלֶ֑ךָ וַֽ֜הֲדָֽרְךָ֗ עַל־בְּנֵיהֶֽם:
17And may the pleasantness of the Lord our God be upon us, and the work of our hands establish for us, and the work of our hands establish it.   יזוִיהִ֚י נֹ֨עַם | אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַֽעֲשֵׂ֣ה יָ֖דֵינוּ כּֽוֹנְנָ֣ה עָלֵ֑ינוּ וּמַֽ֘עֲשֵׂ֥ה יָ֜דֵ֗ינוּ כּֽוֹנְנֵֽהוּ:
And may the pleasantness of the Lord our God be upon us. His presence and His consolations.   ויהי נועם אד' אלהינו.  שכינתו ותנחומיו:
and the work of our hands establish for us. Heb. כוננה. This is an expression of supplication. כוֹננה is like שמרה, watch, שפטה, judge.   ומעשה ידינו כוננה עלינו.  לשון תחינה הוא, כוננה כמו שמרה שפטה:
establish it. Establish it. The two times “and the work of our hands establish” [are mentioned are for the following purposes]: One is for the work of the Tabernacle, when he blessed Israel and prayed that the Shechinah should rest on the work of their hands in the Tabernacle, and one is that there should be a blessing in the work of their hands.   כוננהו.  כונן אותו, ושני פעמים ומעשה ידינו כוננהו א' על מלאכת המשכן שבירכן לישראל והתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן ואחת שתהא ברכה במעשה ידיהם: