Chapter 16

1And they brought the Ark of God, and they set it up in the midst of the tent that David had pitched for it, and they offered burnt- offerings and peace-offerings before God.   אוַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיַּצִּ֣יגוּ אֹת֔וֹ בְּת֣וֹךְ הָאֹ֔הֶל אֲשֶׁ֥ר נָֽטָה־ל֖וֹ דָּוִ֑יד וַיַּקְרִ֛יבוּ עֹל֥וֹת וּשְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֥י הָֽאֱלֹהִֽים:
2And David finished offering up the burnt-offering[s] and the peace-offerings, and he blessed the people in the Name of the Lord.   בוַיְכַ֣ל דָּוִ֔יד מֵהַֽעֲל֥וֹת הָֽעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־הָעָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽה:
and he blessed the people in the name of the Lord. which was called upon the Ark, as is written above (II Sam. 6:2): “the Ark of God, the Lord, upon which a name was called.”   ויברך את העם בשם ה'.  שנקרא על הארון כדכתיב למעלה את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם:
3And he distributed to every person of Israel, both to men and women, to each individual a loaf of bread and a portion of meat and a flask of wine.   גוַיְחַלֵּק֙ לְכָל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאִ֖ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֑ה לְאִישׁ֙ כִּכַּר־לֶ֔חֶם וְאֶשְׁפָּ֖ר וַֽאֲשִׁישָֽׁה:
and a portion of meat. Heb. אֶשְּׁפָּר, one sixth of a bull.   ואשפר.  אחד מששה בפר:
and a flask of wine. Heb. וַאֲשִּׁישָּׁה one sixth of a “hin,” similar to (Hos. 3:1): “goblets (אֲשִּׁישֵּׁי) of grapes,” a flask.   ואשישה.  אחד מששה בהין, ואשישה דוגמת אשישי ענבים (הושע ג׳:א׳) צלוחית:
4And he stationed before the Ark of the Lord some of the ministering Levites, and to make mention and to give thanks and to praise the Lord God of Israel.   דוַיִּתֵּ֞ן לִפְנֵ֨י אֲר֧וֹן יְהֹוָ֛ה מִן־הַֽלְוִיִּ֖ם מְשָֽׁרְתִ֑ים וּלְהַזְכִּיר֙ וּלְהוֹד֣וֹת וּלְהַלֵּ֔ל לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
and to make mention and to give thanks and to praise. “To make mention” means to recite those two psalms in which it is written (Ps. 38, 70): “A song of David to mention” ; “and to thank” [means to recite] (ibid. 105): “Give thanks to the Lord, call out in His name” ; “and to praise,” [by reciting] those psalms starting with “Hallelujah.”   ולהזכיר ולהודות ולהלל.  להזכיר לומר אותן שני מזמורים שכתוב בהם מזמור לדוד להזכיר (תהילים ל״ח:א׳) ולהודות הודו לה' קראו בשמו (שם ק"ה) ולהלל. ואותן מזמורים שמתחילין הללויה:
5Asaph the leader and second to him Zechariah, Jeiel and Shemiramoth and Jehiel and Mattithiah and Eliab and Benaiah and Obed-Edom and Jeiel, with instruments of psalteries and with harps, and Asaph was resounding with the cymbals.   האָסָ֥ף הָרֹ֖אשׁ וּמִשְׁנֵ֣הוּ זְכַרְיָ֑ה יְעִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִֽיחִיאֵ֡ל וּמַתִּתְיָ֡ה וֶֽאֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָהוּ֩ וְעֹבֵ֨ד אֱדֹ֜ם וִֽיעִיאֵ֗ל בִּכְלֵ֚י נְבָלִים֙ וּבְכִנֹּר֔וֹת וְאָסָ֖ף בַּֽמְצִלְתַּ֥יִם מַשְׁמִֽיעַ:
6And Benaiah and Jahaziel the priests with trumpets constantly, were before the Ark of the Covenant of God.   ווּבְנָיָ֥הוּ וְיַֽחֲזִיאֵ֖ל הַכֹּֽהֲנִ֑ים בַּֽחֲצֹֽצְר֣וֹת תָּמִ֔יד לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן בְּרִֽית־הָֽאֱלֹהִֽים:
And Benaiah and Jahaziel the priests with trumpets constantly. Trumpets were the musical instruments of the priests. A similar case is found above (15:24): “And Shebaniah, etc. and Eliezer. the priests, sounding the trumpets.”   ובניהו ויחזיאל הכהנים בחצצרות תמיד.  חצוצרות כלי שיר של כהנים הוא דוגמא למעלה (ט"ו) ושבניהו וגו' ובניהו ואליעזר הכהנים מחצצרים בחצוצרות:
7On that day, David ordained to give thanks to the Lord by the hand of Asaph and his brethren.   זבַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אָ֣ז נָתַ֚ן דָּוִיד֙ בָּרֹ֔אשׁ לְהֹד֖וֹת לַֽיהֹוָ֑ה בְּיַד־אָסָ֖ף וְאֶחָֽיו:
to give thanks to the Lord by the hand of Asaph and his brethren. Asaph would commence, “Give thanks to the Lord, call out in His name,” and afterwards all his brethren would respond after him. A similar instance is found in Ezra (Neh. 11:17): “And Mattaniah the son of Micha, the son of Zabdi, the son of Asaph the chief to begin the thanksgiving in prayer,” on the instrument of the huyedoth, as it is written in Ezra (ibid. 12: 8): “And the Levites were Jeshua, Binnui, Kadmiel, Sherebiah, Judah, Mattaniah over the huyedoth.”   להודות לה' ביד אסף ואחיו.  שאסף היה מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואחרי כן כל אחיו עונים אחריו ודוגמא בעזרא (נחמיה י"א) ומתניה בן מיכא בן זבדי בן אסף ראש התהלה יהודה לתפלה, לכלי שיר הידות שמו כדכתיב בעזרא (שם י"ב) הלוים ישוע בנוי קדמיאל שרביה יהודה מתניה על הידות:
8"Give thanks to the Lord, call out in His Name; make His exploits known among the peoples.   חהוֹד֚וּ לַֽיהֹוָה֙ קִרְא֣וּ בִשְׁמ֔וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָֽעַמִּ֖ים עֲלִילֹתָֽיו:
Give thanks to the Lord, call out in His name. They sang this psalm on that day before the Ark. And it [the psalm] is also written in the Book of Psalms (105: 1-15), but there is a slight difference in some words. The contents, however, are the same. There it goes on until “and do not harm My prophets.” That is indeed the conclusion of the psalm, commencing: “Give thanks to the Lord,” for “Sing to the Lord, all the earth,” is a different psalm. That psalm is also found in the Book of Psalms (96), but there is a slight difference. The contents, however, are the same.   . 
Give thanks to the Lord. [These are] David’s words to the singers and to the congregation.   . 
call out in His name. Call out, “O Lord, O Lord! May He help His Ark.” A similar instance (I Kings 18:24): “And you will call in the name of your deity, and I shall call in the name of the Lord.” The expression of calling out is appropriate in connection with the Lord because He performs wonders.   קראו בשמו.  קראו ה' (ה') יעזר לארונו דוגמא (מלכים א' י"ח) וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם ה' אצל ה' נופל לומר ל' קריאה שנפלאות עשה:
make His exploits known among the peoples. Heb. הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו. This refers to the exploits that He exploited the Philistines concerning the matter of the Ark.   הודיעו בעמים עלילותיו.  מעשה גבורותיו ונפלאותיו שפעל עם הארון:
9Sing to Him, play music to Him, speak of all His wonders.   טשִׁ֚ירוּ לוֹ֙ זַמְּרוּ־ל֔וֹ שִׂ֖יחוּ בְּכָל־נִפְלְאֹתָֽיו:
Sing to Him, play music to Him. both with the mouth and with instruments.  
speak of all His wonders. You shall also speak constantly to each other about all His wonders.  
10Glory in His holy Name; may the heart of those who seek the Lord rejoice.   יהִתְהַֽלְלוּ֙ בְּשֵׁ֣ם קָדְשׁ֔וֹ יִשְׂמַ֕ח לֵ֖ב מְבַקְשֵׁ֥י יְהֹוָֽה:
Glory in His holy name. saying that whoever believes in our God - He will help him. A similar instance is (Isa. 41:16): “… with the Holy One of Israel shall you praise yourself.”   התהללו בשם קדשו.  לומר כל מי שמאמין באלהינו הוא יעזרנו דוגמא ובקדוש ישראל תתהלל (ישעיהו מ״א:ט״ז):
of His holy name. that you have a holy God like our God, and so (Deut. 4:7): “… like the Lord our God whenever we call out to Him.”   בשם קדשו.  שיש לך אלוה קדוש וכן כה' אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד׳:ז׳):
may the heart of those who seek the Lord rejoice. and when he does good, the heart of he who seeks the Lord with a whole heart is able to rejoice. Therefore…   ישמח לב מבקשי ה'.  ובהיטיב יכול לשמוח לבו מי שמבקש לה' בלב שלם לכך:
11Search for the Lord and His might; seek His presence constantly.   יאדִּרְשׁ֚וּ יְהֹוָה֙ וְעֻזּ֔וֹ בַּקְּשׁ֥וּ פָנָ֖יו תָּמִֽיד:
Search for the Lord and His might. The Sanctuary and Ark are called “His might,” as it is written (Ps. 78:61): “And He delivered His might into captivity,” i.e., He delivered His Ark to bring it into captivity, and it is written (ibid. 132:8): “Arise, O Lord, to Your resting place, You and the Ark of Your might.” For that reason, Eleazar, its watchman, was called Uzza, because he guarded the Ark, which was called might (עֹז). An example of this is that [Ephron was called by this name] because of the four hundred silver shekels, which is the numerical value of the name Ephron. And so, many others [as in] (Gen. 49:16): “Dan (דָן) will champion (יָדִין) the right of his people” ; (ibid. verse 8): “Judah, (יְהוּדָה) you are the one; to you your brothers do homage (יוֹדוּ).”   דרשו ה' ועזו.  מקדש וארון נקראו עזו דכתיב ויתן לשבי עזו (תהילים ע״ח:ס״א) שנתן ארונו להביאו בשבי וכתיב קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך (שם קלב) ועל כן נקרא אלעזר השומרו עזא על שם ששמר הארון שנקרא עז דוגמא על שם ד' מאות שקל כסף והוא חשבון גמטריא של עפרן וכן הרבה דן ידין עמו (בראשית כ״ג:ט״ז) יהודה יודוך אחיך (שם):
12Remember His wonders, which He performed, His miracles and the judgments of His mouth.   יבזִכְר֗וּ נִפְלְאֹתָיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה מֹֽפְתָ֖יו וּמִשְׁפְּטֵי־פִֽיהוּ:
Remember His wonders. the plague of the mice, and they took milch cows and shut up their young in the house, and the cows went straight (I Sam. 6:10-12), and they did not turn back, and the breach of Uzza. The entire song was composed concerning the Ark, and they would say it for the daily sacrifice in the morning, and “Sing to the Lord,” for the daily sacrifice in the afternoon (Seder Olam ch. 14). And to whom do I say that they should remember the wonders of the One Who is perfect in knowledge?   זכרו נפלאותיו.  מכת עכברים ושלקחו פרות עלות ובניהם כלו בבית וישרנה הפרות (שמואל א ו׳:י״ב) ולא חזרו לאחוריהם ופרץ בעזא וכל השיר נעשה על הארון (שם) והיו אומרים אותו על תמיד של שחר ושירו לה' על תמיד של בין הערבים ולמי אני אומר שיזכירו נפלאותיו של תמים דעים:
13The seed of Israel His servant, the children of Jacob, His chosen ones.   יגזֶרַע יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדּ֔וֹ בְּנֵ֥י יַֽעֲקֹ֖ב בְּחִירָֽיו:
The seed of Israel His servant. In the Book of Psalms [it is written]: “the seed of Abraham His servant,” and it says here, “The seed of Israel His servant,” because the meaning of “the seed of Abraham,” which is written there, refers to the seed of Israel, because Abraham had other seed, but the seed of Israel is exclusively for us; and when it says, “the seed of Abraham,” it means the seed of Israel.   זרע ישראל עבדו וגו'. 
14He is the Lord our God; throughout the earth are His judgments.   ידהוּא יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכָל־הָאָ֖רֶץ מִשְׁפָּטָֽיו:
He is the Lord our God. Although His judgments are throughout all the land, He is our God, and we are His people.   הוא ה' אלהינו וגו'. 
15Remember His covenant forever, the word which He commanded to a thousand generations.   טוזִכְר֚וּ לְעוֹלָם֙ בְּרִית֔וֹ דָּבָ֥ר צִוָּ֖ה לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר:
Remember His covenant forever. And in Psalms: “He remembered His covenant forever.” The meaning is: The covenant that He made with Abraham - He remembered it forever and for His children, and that which He spoke to him and the promise that He promised him, He commanded that it stand to the thousandth generation. Or the meaning of צִוָּה is גָזַר decreed, like (Lam. 3:37): “… unless the Lord ordained it (צִוָּה).” The meaning is that the word that He decreed [in the Covenant] Between the Parts to give the land of Canaan to their children will be to the thousandth generation, and that which He says here: “Remember,” means: His covenant that is with you forever - remember it constantly.   זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור.  התורה אשר צוה להודיע בעולם אחר אלף דור וראה שאין העולם מתקיים בלא תורה והעביר מהם תשע מאות ושבעים וד' דורות ועתה מספר מה הוא:
16[The covenant] which He had made with Abraham, and His oath to Isaac.   טזאֲשֶׁ֚ר כָּרַת֙ אֶת־אַבְרָהָ֔ם וּשְׁבֽוּעָת֖וֹ לְיִצְחָֽק:
which He had made with Abraham. as it is written (Gen. 15:18): “On that day, God made a covenant with Abram, saying: To your seed have I given, etc.” And that covenant and that oath were for Isaac, i.e., for Isaac and not for Ishmael or the sons of Keturah, for that which He said, “To your seed,” in the covenant and in the oath, was for Isaac, as it is written (ibid. 21: 12): “… for through Isaac will seed be called for you.” And the oath took place at the binding of Isaac, as it is written (ibid. 22:16): “By Myself I have sworn,” and He said to Isaac, (ibid. 26:3): “… and I will keep the oath that I swore to your father, Abraham.” And that covenant and oath - He established for the Children of Israel as a statute, a perpetual covenant, because the covenant and oath were for the designated seed, not for Esau, and so Isaac said to Jacob, (ibid. 28:4): “May God give you the blessing of Abraham.”  
17And He set it up for Jacob as a statute, to Israel as an everlasting covenant.   יזוַיַּֽעֲמִידֶ֚הָ לְיַֽעֲקֹב֙ לְחֹ֔ק לְיִשְׂרָאֵ֖ל בְּרִ֥ית עוֹלָֽם:
18Saying: To you I shall give the land of Canaan, the lot of your inheritance."   יחלֵאמֹ֗ר לְךָ֙ אֶתֵּ֣ן אֶֽרֶץ־כְּנָ֔עַן חֶ֖בֶל נַֽחֲלַתְכֶֽם:
.    לאמר לך אתן ארץ כנען.  שעם כל אחד ואחד כרת ברית לתת להם את ארץ כנען:
19When you were few in number, hardly dwelling in it.   יטבִּֽהְיֽוֹתְכֶם֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר כִּמְעַ֖ט וְגָרִ֥ים בָּֽהּ:
When you were few in number. [It was] then that He swore to give them the land of Canaan, the portion of your heritage. And this is a great thing, so that they cannot say that because of your great numbers, you seized the land of Canaan, but when you were few in number. Now if you say that even a thousand or more have a number, what is this about which it is written: “When you were few in number” ? Therefore, it says: “hardly dwelling in it.” The meaning is that if He would say to one settler, e.g., to Abraham alone, to Isaac alone, to Jacob alone, to one of them He would say, “To you I will give the land of Canaan,” it would not be a wonder, because they were settled in it! But He swore to give you the land at a time when your ancestors were strangers sojourning in it, as it is written (Gen. 35:27): “… that is Hebron, where Abraham and Isaac sojourned.” And furthermore, if He would say to a stranger who is settling, “To you and to your seed I will give this land,” it would not be such a wonder. Therefore, he says that they were not even strangers who were settling, but…   בהיותכם מתי מספר.  אז נשבע לתת להם את ארץ כנען חבל נתלתכם וזהו דבר גדול שאין לומר מרוב עם שהייתם תפשתם ארץ כנען אלא בהיותכם מתי מספר וא"ת אפי' לאלף ויותר יש מספר ומהו שכתוב בה בהיותכם מתי מספר לכך נאמר כמעט וגרים בה פתרון אם למיושב אחד הייתי אומר לאברהם לבד ליצחק בלבד ליעקב בלבד לאחד מהם היה אומר לך אתן ארץ כנען לא היה תימה שהרי מיושבים בה היו אלא הוא נשבע לתת להם את הארץ, בשעה שהיו אבותיכם גרים בה דכתיב היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק ועוד אם לגר תושב היה אומר לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת לא היה פלא כל כך בזה שאפילו גרים ותושבים לא היו אלא:
20And when they walked from nation to nation, and from one kingdom to another people.   כוַיִּתְהַלְּכוּ֙ מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֔וֹי וּמִמַּמְלָכָ֖ה אֶל־עַ֥ם אַחֵֽר:
And when they walked from nation to nation. Abraham went to Egypt and to Gerar, and so did Isaac, and so was Jacob in Laban’s house for twenty years, and now, too, for it does not say: וַיֵּלְכוּ but וַיִּתְהַלְּכוּ (poraler in Old French, to wander about)   ויתהלכו מגוי אל גוי.  אברהם הלך למצרים ולגרר וכן יצחק וכן יעקב היה בבית לבן עשרים שנה וגם עתה כי וילכו לא נאמר אלא ויתהלכו פולאיט"ר בלע"ז:
21He let no man oppress them, and He reproved kings on their account;   כאלֹֽא־הִנִּ֚יחַ לְאִישׁ֙ לְעָשְׁקָ֔ם וַיּ֥וֹכַח עֲלֵיהֶ֖ם מְלָכִֽים:
He let no man oppress them. Although they walked from place to place and it is customary to harm wayfarers, and when they arrive to their inn, they are falsely accused, but these the Holy One, blessed be He, did not let [anyone] hurt them or oppress them. An example is (Lev. 5:21): “or oppressed (עָשַּׁק) his neighbor.” Now if you ask if the reason that the highwaymen and [the people of] the other lands in whose midst they passed did not harm them was that they did not notice them, but if they had noticed them, they would have oppressed them, therefore, it says: “… and He reproved kings on their account,” i.e., they did oppress them, as Pharaoh [did] to Abraham and Abimelech to Isaac, and Laban and Shechem to Jacob, and the Holy One, blessed be He, said to them…   לא הניח לאיש לעשקם.  אע"פ כן שהלכו ממקום למקום ומנהג להזיק עוברי דרכים כשבאין למלון מוצאין עליהן עלילות אבל אלו לא הניח הקב"ה להזיקם ולעשקם דוגמא או עשק את עמיתו (ויקרא ה׳:כ״א) ואם תאמר מה שלא עשקום חומסי דרכים ושאר הארצות שעברו אלו בתוכן לפי שלא הרגישו בם אבל אם היו מרגישים בם היו עושקים אותם לכך נאמר ויוכח עליהם מלכים כלומר ודאי עשקום כגון פרעה לאברהם ואבימלך ליצחק ולבן ושכם ליעקב ואמר להם הקדוש ברוך הוא:
22"Do not touch My anointed ones, and do not harm My prophets."   כבאַל־תִּגְּעוּ֙ בִּמְשִׁיחָ֔י וּבִנְבִיאַ֖י אַל־תָּרֵֽעוּ:
Do not touch My anointed ones, and do not harm My prophets. Concerning Abraham it says (Gen. 12:17): “And the Lord plagued Pharaoh,” and it is written (ibid. 20:3): “And the Lord came to Abimelech in a dream at night and said to him: You shall die, etc.” Concerning Jacob it says: (ibid. 31:24): “And God came to Laban the Aramean in a dream at night, and said to him: Beware, etc.” And further, concerning Jacob, when they came to kill him because they killed Shechem and Hamor, it is writ ten: (ibid. 35: 5): “Then they journeyed on, and the terror of God was, etc.” The Book of Psalms is more explicit, for the psalm does not terminate here, as it is written there (105:16): “He called a famine upon the land,” in order to exile them to Egypt.   אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו.  באברהם כתיב (בראשית י״ב:י״ז) וינגע ה' את פרעה וכתיב (שם כ') ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת וגו' ביעקב כתיב ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם ל"ח) ויאמר לו השמר לך וגו' ועוד ביעקב שבאו אליו להרגו על שהרגו שכם וחמור וכתיב (שם ל"ה) ויסעו ויהי חתת אלהים ובספר (תהילים ק״ה:ט״ז) מפורש יותר כי המזמור אינו מסוים כאן כדכתיב התם ויקרא רעב על הארץ וגו' כדי להגלותם למצרים:
23Sing to the Lord, all the earth; announce His salvation from day to day.   כגשִׁ֚ירוּ לַֽיהֹוָה֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ בַּשְּׂר֥וּ מִיּֽוֹם־אֶל־י֖וֹם יְשֽׁוּעָתֽוֹ:
Sing to the Lord, all the earth; announce from day to day, etc..   
24Tell of His glory among the nations, among all peoples His wonders.   כדסַפְּר֚וּ בַגּוֹיִם֙ אֶת־כְּבוֹד֔וֹ בְּכָל־הָֽעַמִּ֖ים נִפְלְאֹתָֽיו:
Tell. the salvation that He wrought for us when the Ark was exiled to the land of the Philistines.   ספרו.  ישועה שעשה לנו כשגלה הארון אל ארץ פלשתים:
among all peoples His wonders. that He wrought with the Ark.   בכל העמים נפלאותיו.  שעשה עם הארון:
25For the Lord is great and very much praised; He is feared over all gods.   כהכִּי֩ גָד֨וֹל יְהֹוָ֚ה וּמְהֻלָּל֙ מְאֹ֔ד וְנוֹרָ֥א ה֖וּא עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים:
26For all the gods of the peoples are idols, but the Lord made the heavens.   כוכִּ֠י כָּל־אֱלֹהֵ֚י הָעַמִּים֙ אֱלִילִ֔ים וַֽיהֹוָ֖ה שָׁמַ֥יִם עָשָֽׂה:
For all the gods of the peoples are idols. vanity, the handiwork of man; and a similar example is in the prophecy of Habakkuk (2:18): “What did a graven image avail that its maker has graven it… etc.” until “to make dumb idols?”   כי כל אלהי העמים אלילים.  תהו מעשה ידי אדם ודוגמתו בנבואת (חבקוק ב׳:י״ח) מה הועיל פסל כי פסלו יצרו וגו' עד לעשות אלילים אלמים:
but the Lord made the heavens. Regarding the idols it is written: “to make,” but the Holy One, blessed be he, is the Maker of the heavens and the earth and all their host.   וה' שמים עשה.  באלילים כתיב לעשות אבל הקב"ה עושה שמים וארץ וכל צבאם:
27There is beauty and majesty before Him; might and joy in His place.   כזה֚וֹד וְהָדָר֙ לְפָנָ֔יו עֹ֥ז וְחֶדְוָ֖ה בִּמְקֹמֽוֹ:
There is beauty and majesty before Him; might and joy in His place. But the idols are lying like dead; wherever they are placed they lie, because our God is the true God.   הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו.  אבל האחרים כמת מוטלים במקום שמשימין אותם שם מונחים לפי שאלהינו הוא אלהים אמת:
28Ascribe to the Lord, [you] families of peoples, ascribe to the Lord glory and might.   כחהָב֚וּ לַֽיהֹוָה֙ מִשְׁפְּח֣וֹת עַמִּ֔ים הָב֥וּ לַֽיהֹוָ֖ה כָּב֥וֹד וָעֹֽז:
Ascribe to the Lord, [you] families of peoples. And what should they ascribe to Him? And he explains: glory and might.   הבו לה' משפחות עמים.  ומה יתנו לו מפרש כבוד ועוז:
29Ascribe to the Lord the glory of His name; carry an offering and come before Him; bow down to the Lord in the beauty of holiness.   כטהָב֥וּ לַֽיהֹוָ֖ה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ שְׂא֚וּ מִנְחָה֙ וּבֹ֣אוּ לְפָנָ֔יו הִשְׁתַּֽחֲו֥וּ לַיהֹוָ֖ה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ:
Ascribe to the Lord the glory of His name. His name is אֲדֹנָי, and He is the Lord (אָדוֹן) of all. That is the meaning of “Ascribe to the Lord the glory of His name,” because like His name, so is His praise.   הבו לה' כבוד שמו.  שמו אדני והוא אדון לכל וזהו הבו לה' כבוד שמו כי כשמו כן תהלתו:
bow down to the Lord in the beauty of holiness. for so we said, “There is beauty and majesty before Him.”   השתחוו לה' בהדרת קודש.  כי כן אמרנו הוד והדר לפניו:
30Quake before Him, all the earth; also the inhabited world will be established so that it will not falter.   לחִ֚ילוּ מִלְּפָנָיו֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ אַף־תִּכּ֥וֹן תֵּבֵ֖ל בַּל־תִּמּֽוֹט:
Quake before Him, all the earth; also the inhabited world will be established so that it will not falter. When a flesh and blood king sees that [the people] are worried and frightened of him, he casts more fear upon them, and they become more worried about him, lest he destroy all their homes, but the attribute of the Holy One, blessed be He, is that He does not do so. When the [inhabitants of] the world fear Him, then the world is established so that it does not falter. He wreaks vengeance upon robbers, and honest people remain in existence, and the earth remains in existence and does not falter. Therefore, “quake before Him, all the earth,” but do not worry because the Holy One, blessed be He, will come only to rectify the world. But when the creatures do not fear Him and they sin, then He will turn them over and destroy them.   חילו מלפניו כל הארץ אף תכון תבל בל תמוט.  מלך כשרואה שדואגים ויראים ממנו אז הוא מטיל עליהם יותר אימה והם דואגים ממנו יותר שלא יחריב כל בתיהם ומדת הקב"ה אינו עושה כן כשהעולם יראים ממנו אז תכון תבל בל תמוט שהוא עושה נקמה והישרים מתקיימים והארץ מתקיימת ואינה מתמוטטת לכן חילו מלפניו כל הארץ אך אל תדאגו כי לא יבא הקב"ה כי אם לתקן העולם לישבו אבל כשאין הבריות דואגים ממנו וחוטאים אז יהפכם ויאבדם:
31The heavens will rejoice and the earth will exult, and they will say among the nations, "The Lord has reigned."   לאיִשְׂמְח֚וּ הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְתָגֵ֣ל הָאָ֔רֶץ וְיֹֽאמְר֥וּ בַגּוֹיִ֖ם יְהֹוָ֥ה מָלָֽךְ:
The heavens will rejoice and the earth will exult, and they will say among the nations, “The Lord has reigned”. When a flesh and blood [monarch] reigns, all are sad, because they do not know whether he will judge harshly, but when the Holy One, blessed be He, will reign, the heavens and earth will rejoice, and all the upright will say, “Now the Lord has reigned,” for He has restored the Ark to us.   ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך.  כשאדם מולך הכל עצבים שאינן יודעים אם יש שטף בדינו אבל כשימלוך הקב"ה ישמחו השמים והארץ וכל הישרים יאמרו עתה מלך ה' שהחזיר לנו את הארון:
32The sea and the fullness thereof will roar. The field and all that is therein will jubilate.   לביִרְעַ֚ם הַיָּם֙ וּמְלוֹא֔וֹ יַֽעֲלֹ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־בּֽוֹ:
The sea and the fullness thereof will roar. all the creatures in the sea. A similar example is (Isa. 44:23): “Sing, ye heavens, for the Lord has done this,” because He restored the Ark to us and sent destructive angels to execute justice upon the Philistines.   ירעם הים ומלואו.  כל בריות שבים דוגמא רנו שמים כי עשה ה' על שהחזיר לנו את הארון ושלח מלאכי חבלה לעשות משפט בפלשתים:
33Then all the forest trees will sing praises, before the Lord, for He has come to judge the earth.   לגאָ֥ז יְרַנְּנ֖וּ עֲצֵ֣י הַיָּ֑עַר מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה כִּֽי־בָ֖א לִשְׁפּ֥וֹט אֶת־הָאָֽרֶץ:
34Give thanks to the Lord for He is good, for His loving-kindness exists forever.   לדהוֹד֚וּ לַֽיהֹוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ:
Give thanks to the Lord for He is good, for His loving-kindness exists forever. This verse (34) is not a conclusion of the Psalm (96) but [a continuation] of Psalm (105): “Give thanks to the Lord, call out in His Name.” The verse (35): “And say, save us, etc.” is from the Psalm (106). And this Psalm (106) commences with this verse (in Chron.). Now is it appropriate here, “And say, etc. and save us from the nations,” for when were they exiled in David’s time, that he should say, “and save us from among the nations”? And this is the arrangement in Psalms. Psalm (105) commences: “Give thanks to the Lord, call out in His name,” and it concludes only with “Blessed be the Lord God of Israel, etc.” until “Amen! Hallelujah,” for it is all one topic, but because it is a long psalm, it was divided, and it commences, “Give thanks to the Lord for He is good.” Similarly, Job, when he had to lengthen his reply, he shortened it and divided it in two, and it says, (Job 29:1): “And Job again took up his parable,” for in song, because of his ecstasies of joy, he could not speak at length; so he divided it in two. And so, in the matter of lamentation, because of his intense pain he could not speak at length, and he divided it in two, because both song and lamentation are uttered similarly. When Hannah came to pray in the forecourt, Eli thought her to be a drunken woman, because he thought that she acted in that manner because of wine, but she said, (I Sam. 1:15f.): “… and neither new wine nor old wine have I drunk, etc., for out of the abundance of my complaint and my vexation….” From here we learn that drunken people and those suffering from pain behave in the same manner.   הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.  זה אינו סיום המזמור בפסוק זה אלא מזמור הודו לה' קראו בשמו וגם אמרו הושיענו אלהי ישענו מאותו מזמור ואף המזמור (תהילים ק״ו:מ״ז) הוא מתחיל בפסוק זה כי היאך נופל כאן ואמרו הושיענו וקבצנו מן הגוים כי היכן גלו בימי דוד שאומר קבצנו מן הגוים וכך סדר בתהלים המזמור מתחיל הודו לה' קראו בשמו ואינו מסיים כי אם עד ברוך ה' אלהי ישראל וגו' (שם) עד אמן הללויה שהכל מענין אחד ולפי שהוא מזמור גדול חלקו ומתחיל הודו לה' כי טוב וכן איוב, (איוב כ״ז:א׳) כשהוצרך להאריך המענה קצרו וחלקו לשנים ואומר ויוסף איוב שאת משלו כי בשירה מחמת גיעגועי שמחתו לא יכול להאריך וחלקו לשנים וכן לענין קינה מחמת רוב צערו אינו יכול להאריך וחלקו לשנים כי גם שירה וגם קינה כאחת נאמרים שהרי חנה כשבאה להתפלל בעזרה (ש"א ח) חשבה עלי לשכורה שהיה סבור שמחמת יין עשתה והיא אמרה ויין ושכר לא שתיתי וגו' כי מרוב שיחי וכעסי מכלל שבענין אחד שכור וצער הם מתנהגים:
35And say, "Save us, O God of our salvation, and gather us and save us from the nations, to give thanks to Your holy Name, to triumph in your praise."   להוְאִמְר֕וּ הֽוֹשִׁיעֵ֙נוּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔נוּ וְקַבְּצֵ֥נוּ וְהַצִּילֵ֖נוּ מִן־הַגּוֹיִ֑ם לְהוֹדוֹת֙ לְשֵׁ֣ם קָדְשֶׁ֔ךָ לְהִשְׁתַּבֵּ֖חַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ:
And say, “Save us. At the end of the Psalm (106:42), which speaks about captivity: ” And their foes oppressed them, and they were humbled under their hand, “ it is written thereafter, (ibid. verse 46): ” And He caused them to be pitied by their captors.“ Now, it is appropriate to say, ” Save us, O Lord our God, and gather us from the nations, “ as You have done to them. In Psalms, it does not say, ” And say, save us “ but only, ” Save us, “ because that is the appropriate wording. For the following reason, David recited these two psalms when he brought the Ark: It is explained in Genesis Rabbah (54:4): ” since the cows, when they sang, recited these two psalms.“ Rabbi Samuel the son of Nahmani said: (I Sam. 6:12): ‘And the cows sang.’ What song did they sing? ‘Give thanks to the Lord, call out in His name.’ Rabbi Eleazar says: ‘Sing to the Lord, all the earth, etc.’” Therefore, David instituted them to recite them before the Ark, one psalm in the morning and one psalm in the evening. Quoted from Rabbi Eleazar the son of Meshullam of blessed memory.   ואמרו הושיענו.  בסוף המזמור (תהלים קה) שמדבר למעלה בשביה וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם וכתיב אחריו ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם ועכשיו נופל לומר הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים כאשר עשית להם ובתהלים אין כתיב ואמרו כ"א הושיענו כי כן נופל לומר ולכך אמר דוד כשהביא הארון ב' מזמורים הללו ומפורש בב"ר לפי שהפרות כששרו אמרו שני מזמורים הללו (עיין מסכת ע"א כד) רבי שמואל בר נחמני אמר וישרנה הפרות מה שירה אמרו הודו לה' קראו בשמו רבי אליעזר אמר שירו לה' כל הארץ וגו' לפיכך תקנם דוד לאמרם לפני הארון מזמור אחד שחרית ומזמור אחד ערבית, מפי רבינו אלעזר בר משולם ז"ל:
36Blessed is the Lord, the God of Israel from all times past, and to all times to come." And all the people said, "Amen," and praised the Lord.   לובָּר֚וּךְ יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־הָֽעוֹלָ֖ם וְעַ֣ד הָֽעֹלָ֑ם וַיֹּֽאמְר֚וּ כָל־הָעָם֙ אָמֵ֔ן וְהַלֵּ֖ל לַֽיהֹוָֽה:
37And he left before the Ark of the Lord Asaph and his brethren to serve before the Ark continually as every day's work required.   לזוַיַּֽעֲזָב־שָׁ֗ם לִפְנֵי֙ אֲר֣וֹן בְּרִֽית־יְהֹוָ֔ה לְאָסָ֖ף וּלְאֶחָ֑יו לְשָׁרֵ֞ת לִפְנֵ֧י הָֽאָר֛וֹן תָּמִ֖יד לִדְבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ:
to serve before the Ark continually. with song.   לשרת לפני הארון תמיד.  בשיר:
as every day’s work required. evening and morning.   לדבר יום ביומו.  ערב ובוקר:
38And Obed-Edom and his brethren [were] sixty-eight, and Obed-Edom the son of Jeduthun and Hosah for gate sentries.   לחוְעֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם וַֽאֲחֵיהֶ֖ם שִׁשִּׁ֣ים וּשְׁמוֹנָ֑ה וְעֹבֵ֨ד אֱדֹ֧ם בֶּן־יְדִית֛וּן וְחֹסָ֖ה לְשֹֽׁעֲרִֽים:
And Obed-Edom and his brethren. [they] were left with Asaph to sing.   ועובד אדום ואחיהם.  עזב עם אסף לשורר:
and Obed-Edom the son of Jeduthun and Hosah. [they] were left as gate sentries for the Ark.   ועובד אדום בן ידיתון.  הניח לשוערים לארון:
39And Zadok the priest and his brethren the priests were before the Tabernacle of the Lord in the high place that was in Gibeon.   לטוְאֵ֣ת| צָד֣וֹק הַכֹּהֵ֗ן וְאֶחָיו֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֑ה בַּבָּמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בְּגִבְעֽוֹן:
And Zadok the priest. was the head, and his brethren, the priests with him, David stationed before the Tabernacle of the Lord, which was in Gibeon, and he did not leave any priest with the Ark, because they did not have to perform the sacrificial service   ואת צדוק הכהן.  היה ראש ואחיו הכהנים עמו נתן דוד לפני משכן ה' אשר בגבעון ולא עזב שום כהן עם הארון כי לא הוצרכו לעבוד עבודת זבח לקרבן:
40To offer up burnt offerings to the Lord upon the altar of the burnt offering constantly in the morning and in the evening, and for all that is written in the Law of the Lord, which He commanded upon Israel.   מלְהַֽעֲלוֹת֩ עֹל֨וֹת לַיהֹוָ֜ה עַל־מִזְבַּ֧ח הָֽעֹלָ֛ה תָּמִ֖יד לַבֹּ֣קֶר וְלָעָ֑רֶב וּלְכָל־הַכָּתוּב֙ בְּתוֹרַ֣ת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
41And with them were Heman and Jeduthun and the rest of the chosen ones who were designated with names, to give thanks to the Lord, for His loving-kindness exists forever.   מאוְעִמָּהֶם֙ הֵימָ֣ן וִֽידוּת֔וּן וּשְׁאָר֙ הַבְּרוּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמ֑וֹת לְהוֹדוֹת֙ לַֽיהֹוָ֔ה כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ:
and the rest of the chosen ones. Heb. הַבְּרוּרִים, the chosen ones.   ושאר הברורים.  המובחרים:
who were designated with names. great men called by name to sing before the altar at the time of the offering of the sacrifices.   אשר נקבו בשמות.  אנשים גדולים קרויים בשם לשורר לפני המזבח בשעת הקרבת הקרבנות:
42And with them, Heman and Jeduthun, were trumpets and cymbals for resounding, and instruments of the song of God, and the sons of Jeduthun were [appointed] over the gate.   מבוְעִמָּהֶם֩ הֵימָ֨ן וִֽידוּת֜וּן חֲצֹֽצְר֚וֹת וּמְצִלְתַּ֙יִם֙ לְמַשְׁמִיעִ֔ים וּכְלֵ֖י שִׁ֣יר הָֽאֱלֹהִ֑ים וּבְנֵ֥י יְדוּת֖וּן לַשָּֽׁעַר:
were [appointed] over the gate. like “for gate sentries” ; and in the fortieth year of the kingdom of the house of David, they made them the heads of the singers, as it is written (below 25:3): “Of Jeduthun: the sons of Jeduthun, etc., six alongside, etc., who prophesied by the thanksgiving and praise to the Lord.”   ובני ידותון לשער.  כמו לשוערים ובשנת הארבעים למלכות בית דוד שמו אותם ראש למשוררים כדכתיב (לקמן כ"ה) לידותון בני ידותון וגו' ששה על ידי אביהם הנביא על הודות והלל לה':
43And all the people went, each one to his house, and David returned to bless his household.   מגוַיֵּֽלְכ֥וּ כָל־הָעָ֖ם אִ֣ישׁ לְבֵית֑וֹ וַיִּסֹּ֥ב דָּוִ֖יד לְבָרֵ֥ךְ אֶת־בֵּיתֽוֹ: