Chapter 1

1And Solomon the son of David strengthened himself upon his kingdom, and the Lord his God was with him, and He made him exceedingly great.   אוַיִּתְחַזֵּ֛ק שְׁלֹמֹ֥ה בֶן־דָּוִ֖יד עַל־מַלְכוּת֑וֹ וַֽיהֹוָ֚ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וַֽיְגַדְּלֵ֖הוּ לְמָֽעְלָה:
And Solomon strengthened himself. because the Lord his God was with him.   ויתחזק שלמה וגו'.  מפני שה' אלהיו עמו:
2And Solomon said to all Israel, to the leaders of the thousands and the hundreds and to the judges and to every prince of all Israel, the chiefs of the fathers' [houses].   בוַיֹּ֣אמֶר שְׁלֹמֹ֣ה לְכָל־יִשְׂרָאֵ֡ל לְשָׂרֵי֩ הָֽאֲלָפִ֨ים וְהַמֵּא֜וֹת וְלַשֹּֽׁפְטִ֗ים וּלְכֹ֛ל נָשִׂ֥יא לְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל רָאשֵׁ֥י הָֽאָבֽוֹת:
And Solomon said to all Israel. And who were those referred to as “all Israel”? They were the leaders of the thousands, as it is written (I Chron. 28:1): “And David assembled all the leaders of Israel.” And what did he say to them? That they should come with him to the high place that was in Gibeon.   ויאמר שלמה לכל ישראל.  ומי הם אותם כל ישראל הם שרי האלפים כדכתיב (לעיל כח) ויקהל דוד את כל שרי ישראל ומה אמר להם שיבאו עמו לבמה אשר בגבעון:
3And Solomon and the entire assembly with him went to the high place that was in Gibeon, for there was God's Tent of Meeting, which Moses, the servant of the Lord, had made in the desert.   גוַיֵּֽלְכ֗וּ שְׁלֹמֹה֙ וְכָל־הַקָּהָ֣ל עִמּ֔וֹ לַבָּמָ֖ה אֲשֶׁ֣ר בְּגִבְע֑וֹן כִּי־שָׁ֣ם הָיָ֗ה אֹ֚הֶל מוֹעֵד֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה מֹשֶׁ֥ה עֶֽבֶד־יְהֹוָ֖ה בַּמִּדְבָּֽר:
And Solomon and the entire assembly with him, etc.. It is customary for Scripture to abbreviate, [as we find:] (Jonah 2:11): “And the Lord said to the fish, and it spewed Jonah onto the dry land,” and similarly (I Chron. 21:27): “And the Lord said to the angel, and his sword was returned to its sheath.”   וילכו שלמה וכל הקהל עמו וגו'.  וכן דרך הפסוקים לקצר ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אמר לו להקיא ויקא וכן (לעיל כ"א) ו אמר ה' למלאך וישב חרבו אל נדנה:
4But David had brought up the Ark of God from Kiriath-Jearim in [the place that] David had prepared for it, for he had pitched a tent for it in Jerusalem.   דאֲבָ֗ל אֲר֚וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ הֶֽעֱלָ֚ה דָוִיד֙ מִקִּרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים בַּֽהֵכִ֥ין ל֖וֹ דָּוִ֑יד כִּ֧י נָֽטָה־ל֛וֹ אֹ֖הֶל בִּירֽוּשָׁלִָֽם:
5And the copper altar that Bezalel the son of Uri the son of Hur had made he placed before the Tabernacle of the Lord, and Solomon and the assembly sought it.   הוּמִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֗שֶׁת אֲשֶׁ֚ר עָשָׂה֙ בְּצַלְאֵל֙ בֶּן־אוּרִ֣י בֶן־ח֔וּר שָׂ֕ם לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֑ה וַיִּדְרְשֵׁ֥הוּ שְׁלֹמֹ֖ה וְהַקָּֽהָל:
6And Solomon offered up there on the copper altar before the Lord, which belonged to the Tent of Meeting, and he offered up on it a thousand burnt offerings.   ווַיַּעַל֩ שְׁלֹמֹ֨ה שָׁ֜ם עַל־מִזְבַּ֚ח הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לְאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיַּ֧עַל עָלָ֛יו עֹל֖וֹת אָֽלֶף:
7On that night, God appeared to Solomon, and He said to him, "Request, what shall I give you?"   זבַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נִרְאָ֥ה אֱלֹהִ֖ים לִשְׁלֹמֹ֑ה וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ שְׁאַ֖ל מָ֥ה אֶתֶּן־לָֽךְ:
Request, what shall I give you. Choose and request all that you desire, and I shall grant it to you.   שאל מה אתן לך.  בחר ושאל כל מה שתרצה ואני אתן לך:
8And Solomon said to God, "You performed great loving-kindness with my father David, and You enthroned me in his stead.   חוַיֹּ֚אמֶר שְׁלֹמֹה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים אַתָּ֗ה עָשִׂ֛יתָ עִם־דָּוִ֥יד אָבִ֖י חֶ֣סֶד גָּד֑וֹל וְהִמְלַכְתַּ֖נִי תַּחְתָּֽיו:
9Now, O Lord God, may Your word with my father David come true, for You have enthroned me over a people as numerous as the dust of the earth.   טעַתָּה֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים יֵֽאָמֵן֙ דְּבָ֣רְךָ֔ עִ֖ם דָּוִ֣יד אָבִ֑י כִּ֚י אַתָּה֙ הִמְלַכְתַּ֔נִי עַל־עַ֕ם רַ֖ב כַּֽעֲפַ֥ר הָאָֽרֶץ:
Now, O Lord God, may… come true. Heb. יֵאָמֵן, (provarsi in Italian), to prove (true).   עתה ה' אלהים יאמן.  פראבריט"ש בלע"ז:
for You have enthroned me. Since You have enthroned me over a numerous people like this, I require wisdom and strength to go forth before them and to wage their wars, as it is stated (I Samuel 8:20): “and our king will judge us and wage our wars.” Now since I must ask what is in my heart, I shall ask what I require and that is that You grant me wisdom.   כי אתה המלכתני.  כלומר כיון שהמלכתני על עם רב כזה צריך אני שיהא בי חכמה וכח לצאת לפניהם וללחום מלחמותיהם כענין שנאמר בשמואל (א' ח') ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו והואיל ועלי לשאול מה שבלבי אשאל מה שאני צריך וזה שתתן לי חכמה:
10Now, give me wisdom and knowledge, and I shall go forth before this people and come in, for who will be able to judge this great people of Yours?"   יעַתָּ֗ה חָכְמָ֚ה וּמַדַּע֙ תֶּן־לִ֔י וְאֵֽצְאָ֛ה לִפְנֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה וְאָב֑וֹאָה כִּי־מִ֣י יִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַזֶּ֖ה הַגָּדֽוֹל:
and I shall go forth before this people and come in. And also, a king requires a wise heart to know how to judge, and I am young and tender. Even a thousand wise men would have difficulty judging such a large nation, because it is impossible that they should not have many disputes, which they come to litigate, and he has no time to deliberate on their case, for while this one is complaining and does not stop talking, another one comes and cries. Now who can decide a thousand legal decisions in one day, except one who is wise and astute, endowed with the spirit of God? Therefore, this I request, that You give me wisdom and knowledge to judge this great people of Yours, for this is what I require that You give me.   ואצאה לפני העם הזה ואבואה.  וגם למלך צריך שיהא לב חכם לידע לשפוט העם ואני נער ורך אפי' אלף אנשים חכמים היה קשה להם לשפוט עם גדול כזה אי אפשר בלא עסקים רבים שבאים לדון ואין לו מתון לעיין בדינם שעוד זה קובל ואינו מפסיק דבריו והנה בא אחר וצועק ומי יוכל לפסוק אלף דינין ביום אחד אם לא חכם ונבון אשר רוח אלהים בו וזה אני שואל שתתן לי חכמה ומדע לשפוט עמך זה הגדול כי זה אני צריך שתתן לי:
11And God said to Solomon, "Since this was in your heart, and you did not request riches, possessions, and honor, neither have you requested the life of your enemies, nor have you requested many days, but you have requested for yourself wisdom and knowledge, that you should judge My people, over whom I have enthroned you.   יאוַיֹּ֣אמֶר־אֱלֹהִ֣ים| לִשְׁלֹמֹ֡ה יַ֣עַן אֲשֶׁר֩ הָיְתָ֨ה זֹ֜את עִם־לְבָבֶ֗ךָ וְלֹ֥א שָׁ֠אַלְתָּ עֹ֣שֶׁר נְכָסִ֚ים וְכָבוֹד֙ וְאֵת֙ נֶ֣פֶשׁ שֽׂנְאֶ֔יךָ וְגַם־יָמִ֥ים רַבִּ֖ים לֹ֣א שָׁאָ֑לְתָּ וַתִּשְׁאַל־לְךָ֙ חָכְמָ֣ה וּמַדָּ֔ע אֲשֶׁ֚ר תִּשְׁפּוֹט֙ אֶת־עַמִּ֔י אֲשֶׁ֥ר הִמְלַכְתִּ֖יךָ עָלָֽיו:
Since this was in your heart. For a person does not request this thing unless he has the fear of Heaven in his heart, as it is stated (Ex. 18:21): “But you must seek out from the people men of ability, God-fearing men.”   יען אשר היתה זאת עם לבבך.  שאין אדם שואל דבר זה אלא מי שיש יראת שמים בלבו כענין שנאמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים (שמות י״ח:כ״א):
the life of your enemies. to defeat them.   ואת נפש שונאיך.  לנצחם:
12Wisdom and knowledge are granted you, and riches, possessions, and honor I shall grant you, such as that the kings before you did not possess, and which will not be so after you."   יבהַֽחָכְמָ֥ה וְהַמַּדָּ֖ע נָת֣וּן לָ֑ךְ וְעֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֚ים וְכָבוֹד֙ אֶתֶּן־לָ֔ךְ אֲשֶׁ֣ר| לֹֽא־הָ֣יָה כֵ֗ן לַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְפָנֶ֔יךָ וְאַֽחֲרֶ֖יךָ לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן:
Wisdom and knowledge are granted you. that which you requested.   החכמה והמדע נתון לך.  מה ששאלת:
and riches, possessions, and honor. which you did not request, I shall grant you.   עושר ונכסים וכבוד.  אשר לא שאלת אתן לך:
such as that the kings before you did not possess and which will not be so after you. This refers back to “riches and honor” which you did not request, because the wisdom that I am granting you: riches, honor, and longevity, are dependent on it, as it is written (Prov. 3:16): “Length of days in its right hand; and in its left hand, riches and honor.” This is what is written (I Kings 10:23): Now King Solomon transcended all the kings of the Earth in affluence and wisdom, etc."   אשר לא היה כן למלכים אשר לפניך ואחריך לא יהיה.  מוסב על עושר וכבוד אשר לא שאלת כי החכמה שאני נותן לך בה תלוי גם עושר גם כבוד גם אריכות ימים דכתיב (משלי ג׳:ט״ז) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד וזהו שכתוב במלכים (א' י"א) ויגדל המלך שלמה מכל מלכי הארץ לעושר ולחכמה וגומר:
13And Solomon, [who] had come to the high place, which was in Gibeon, [came] to Jerusalem, from before the Tent of Meeting, and he reigned over Israel.   יגוַיָּבֹ֨א שְׁלֹמֹ֜ה לַבָּמָ֚ה אֲשֶׁר־בְּגִבְעוֹן֙ יְרֽוּשָׁלִַ֔ם מִלִּפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיִּמְלֹ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
14And Solomon amassed chariots and horsemen, and he had a thousand four hundred chariots and twelve thousand horsemen, and he left them in the chariot cities and with the king in Jerusalem.   ידוַיֶּֽאֱסֹ֣ף שְׁלֹמֹה֘ רֶ֣כֶב וּפָֽרָשִׁים֒ וַֽיְהִי־ל֗וֹ אֶ֚לֶף וְאַרְבַּע־מֵאוֹת֙ רֶ֔כֶב וּשְׁנֵֽים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּֽרָשִׁ֑ים וַיַּנִּיחֵם֙ בְּעָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְעִם־הַמֶּ֖לֶךְ בִּירֽוּשָׁלִָֽם:
and he left them in the chariot cities. He left some of those horsemen and chariots in the chariot cities; since the king’s chariots were there, those cities were called the chariot cities, and some of them he left with him in Jerusalem.   ויניחם בערי הרכב.  הניח מקצת אותם פרשים ורכב בערי הרכב ועל שם שרוכבי המלך שם היו קוראים אותן העיירות ערי הרכב ומקצתם הניח עמו בירושלים (עיין מלכים א' על פסוק זה מה שפירש"י שם וצריך עיון):
15And the king made the silver and the gold in Jerusalem like stones, and the cedars he made as numerous as the sycamores that are in the lowland.   טווַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־הַכֶּ֧סֶף וְאֶת־הַזָּהָ֛ב בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם כָּֽאֲבָנִ֑ים וְאֶת־הָֽאֲרָזִ֗ים נָתַ֛ן כַּשִּׁקְמִ֥ים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָ֖ה לָרֹֽב:
like stones. Because of the abundance of silver and gold that he had, he was not particular about distributing silver and gold throughout the city to make tables and chairs. Our Rabbis said (Ecc. Rabbah 2:3): Like stones of ten or eight cubits: just as he cut stones, so did he cut silver.   כאבנים.  מרוב כסף וזהב שהיה לו לא היה מקפיד על נתינת כסף וזהב בכל העיר לעשות שולחנות וכסאות ורבותינו אמרו כאבני עשר וי"א אמות שהיה לו אבני גזית כן עשה מן הכסף:
16And Solomon's source of horses was from Egypt, and [there was] an assemblage, from which the king's agents would buy the assemblage privileges for a price.   טזוּמוֹצָ֧א הַסּוּסִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹ֖ה מִמִּצְרָ֑יִם וּמִקְוֵ֕א סֹֽחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִקְוֵ֥א יִקְח֖וּ בִּמְחִֽיר:
And Solomon’s source of horses. i.e., Solomon’s entire source of horses was exclusively from Egypt.   ומוצא הסוסים אשר לשלמה.  כלומר כל מוצא סוסים אשר לשלמה לא היה כי אם ממצרים:
and [there was] an assemblage from which the king’s agents. Heb. מִקְוֵה, the assemblage of the horses in Egypt, and it is called stutte in Middle High German.   ומקוא סחרי המלך.  ומקוא אסיפת הסוסים במצרים וקורין לה בל"א שטוט"א:
17And they brought up and took out of Egypt a chariot for six hundred pieces of silver and a horse for a hundred and fifty, and so to all the kings of the Hittites and the kings of Aram they would export through them.   יזוַ֠יַּֽעֲלוּ וַיּוֹצִ֨יאוּ מִמִּצְרַ֚יִם מֶרְכָּבָה֙ בְּשֵׁ֣שׁ מֵא֣וֹת כֶּ֔סֶף וְס֖וּס בַּֽחֲמִשִּׁ֣ים וּמֵאָ֑ה וְ֠כֵן לְכָל־מַלְכֵ֧י הַֽחִתִּ֛ים וּמַלְכֵ֥י אֲרָ֖ם בְּיָדָ֥ם יוֹצִֽיאוּ:
18And Solomon ordered to build a House in the name of the Lord and a house for his kingdom.   יחוַיֹּ֣אמֶר שְׁלֹמֹ֔ה לִבְנ֥וֹת בַּ֙יִת֙ לְשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה וּבַ֖יִת לְמַלְכוּתֽוֹ: